תקציב המדען הראשי ו"צדק חברתי"

קיים קשר מובהק בין מספר נושאים שלכאורה אינם קשורים. מה הקשר בין שערוריית המתמחים, מחאת רוטשילד, פרס נובל האחרון ותקציב המדען הראשי? הקשר הוא סדר עדיפויות לאומי.

אין זה נכון שאין לנו סדרי עדיפויות לאומיים, יש גם יש, והם מאוד ברורים חלקם מפורסמים מידי שנה (כעת שנתיים) בחוברת הכלכלה הנקראת תקציב המדינה. וחלקם הגדול לא פחות מצויים בשני תקציבים שאינם מנוהלים כלל והם תקציבי ההעברה – שזהו שם מכובס לתמיכות שהמדינה נותנת דרך מספר רב של 'ברזים'. וגדול עוד יותר הינו תקציב הפטורים, כל אותם פטורים שתקציבם אינו מנוהל (אולי מתוך המחשבה המוטעית כי פטור אינו הוצאה תקציבית) ממע"מ לאילת דרך פטור ממס למפעלים ופטור מארנונה לאברכים. המשותף לכל המחאות הינו העיוות המשמעותי בסדרי העדיפויות הלאומיים שלנו.

המדינה, השולחת את ידה הארוכה לכיסנו, יכולה להשקיע (כתקציב הוצאה או כפטורים) את כספנו אך ורק בשלושה וחצי תחומים:
• דאגה לבטחוננו – לאומי, אישי.
• הבטחת איכות חיינו – בריאות, סביבה.
• הבטחה ובנית עתידנו – חינוך, פרנסה עתידית, תשתית.
• החצי החשוב מאוד, הינו דאגה לכל אלה שלמרות רצונם ויכולתם ללא תמיכה ציבורית ישארו בצידי הדרך – פנסיונרים, נכים וכו'.

מעמד הביניים (לא המעמד הבינוני), הוא מהבונים את עתידנו - והוא נמצא אצלנו בתחתית סדר העדיפויות. המתמחים, המהווים את עמוד השדרה של הרפואה הציבורית, לא נספרים ולשכת המדען הראשי האחראית במערכת הציבורית לבניית התשתית המרכזית (יחד עם ההשכלה הגבוהה והחינוך) לעתידנו מתוקצבת בחוסר משמעותי.

קצב השינויים העוברים על עולמנו מדהים בהיקפו ומרכזי כובד מוסטים מהעולם המערבי מזרחה. העולם הערבי מתהפך, אך קיימת מגמה ברורה ויציבה בעשורים האחרונים של מרכזיות היזמות והחדשנות הטכנולוגיות וההבנה הרחבה כי במרבית המקרים הדרך היחידה לייצר יתרון בתחרות העולמית, לשפר את ההכנסה ולשפר את איכות החיים עוברת דרכן.

מה שנכון לעולם כולו, נכון שבעתיים למדינת ישראל - אי בודד במרחב בעייתי. מניתוח תמונת המסחר עם שכנותינו ברור לחלוטין שגם אם נתעלם מהעוינות כלפינו אין סיכוי ליחסי סחר ושת"פ איתן. אוצרות הטבע שלנו מועטים יחסית וההישג המרכזי שהגז ברשותנו יכול להביא, הוא עצמאות כזו או אחרת בתחום האנרגיה.

הוצאות הבטחון הגבוהות שלנו מהוות נתון קבוע לעשורים הבאים. עוצמתה של ישראל טמונה בכל ידע, בעיקר טכנולוגי. ישראל צריכה להוביל בעולם ולא לפגר אחריו. ההיי-טק הוא התחום היחיד בו היא יכולה ליצר ולבסס יתרון תחרותי עולמי.

כיצד ניתן לבנות בתנאים אלה את עתידנו - בעולם הנוטה לטכנולוגיה ובו הודו וסין מייצרות כ- 750 אלף מהנדסים (בעלי הכשרה טובה) מדי שנה. התשובה הבלעדית לכך היא חדשנות ויזמות טכנולוגית. מדיניות של למעלה מעשרים שנה ומערכת חינוך של שני עשורים אחורה יצרו כאן תופעה מדהימה של הובלה עולמית (לבטח יחסית לגודל) בתחומים האלה ויתרון תחרותי אמיתי בתחומי החדשנות העולמיים.

אנחנו, בעשר השנים האחרונות, דואגים להשמיד את הסיכוי היחיד שלנו. את היתרון הזה. על החינוך והאקדמיה מדברים רבות אבל על תחום החדשנות והיזמות הטכנולוגית כמעט ולא.

לא השכלנו ליצר תפיסה שמעודדת השקעה בתחום. בעשר השנים האחרונות השרים הממונים על התחום של ייצוב וביסוס יתרונותינו הטכנולוגיים הם חסרי הבנה, יכולת ועניין בתחום. מאותו אחד המדווח אך ורק לרב ולזה שמעליו, ודרך אלו שהעיסוקים הללו שוליים בעיניהם והם חסרי כל הבנה בנושא.

לא מפתיע שבעולם בו המימון להתחלות עתירות סיכון קטן בצורה דרמטית, לא השכלנו ליצר תפיסה המעודדת השקעה בזה. די ברור שכספי הפנסיה שלנו ישמשו להרפתקאות מינוף שבמקרה הטוב הן מאוד מסוכנות ובמקרה הרע מושחתות ולא יופנו לבניית עתידנו תוך בניית ערך לאומי ורווח למשקיע.

תקציב לשכת המדען, המהווה את אחד העוגנים היחידים לבניית היזמות הטכנולוגית, נמוך בצורה לא סבירה. ללא מימון לא תהיינה ההתחלות החדשות ובלעדיהן נאבד את יכולתנו התחרותית ונשקע. לעוסקים בתחום כמו המתמחים וכמו מעמד הביניים יש אלטרנטיבות, העולם כן מחכה להם.

בממשלה חייבים להכיר בחשיבות ההשפעה של הגלובליזציה ומהפכת ה- IT ולהקצות משאבים בהתאם. זה העתיד של המדינה והדור הבא. אם חרדי קיום אנחנו - חובה עלינו לשנות את סדר העדיפויות האובדני שלנו.

ד"ר שוקי גלייטמן הוא שותף-מנהל בקרן ההון סיכון PNV ולשעבר המדען הראשי בתמ"ת