מסתכנים באובדן עצמאותנו החקלאית

רגע האמת המדיני הגיע. בקרוב הבידוד המדיני של ישראל יגבר, והוויכוח היחיד בין האופטימיים לפסימיים יהיה רק על עומקו של הבידוד. במקרה הטוב נגלה שלצד מיקרונזיה יש לנו עוד כמה ידידות בעולם, ובמקרה הגרוע - מדינות נוספות יחושו בחולשתנו, והבידוד יעמיק.

אין זה משנה מהי דעתנו על אופיו הרצוי של הפתרון המדיני לסיום הסכסוך עם הפלסטינים ואם הוא ניתן להשגה, הרי מעולם לא התקבלנו למועדון החברים במזרח התיכון וגם בעולם הגדול לא היינו אהודים במיוחד. הדלתות שפתחנו במשך 63 שנות קיומנו הולכות ונסגרות ואנו חוזרים למציאות שבה אין לנו ברירה אלא להסתמך על עצמנו, ככל שאנו יכולים. זו המציאות בין אם אנחנו אוהבים אותה ובין אם לאו, בין אם נגררנו אליה בעל כורחנו ובין אם הובלנו לשם במו ידינו.

ואולם בניגוד גמור למגמה זו, מובילה ממשלת ישראל מדיניות כלכלית חסרת אחריות, המתעלמת מהבידוד המסתמן ונשענת על יבוא זר גם במחיר פגיעה בייצור העצמי. במאבקה נגד יוקר המחיה, מעדיפה הממשלה להתעלם מפערי המחיר העצומים שבין המחיר שאותו משלם הצרכן לבין המחיר המשולם לחקלאי, וחותרת לבצע צעדים פופוליסטיים, חסרי היגיון כלכלי ולאומי שיחמירו את המצב ויביאו לפגיעה אנושה בחקלאות הישראלית.

במקום להיאבק בפערי המחיר, המגיעים לעתים ל-800%, פועלת ממשלת ישראל לשנות את מדיניות המכס ולפרוץ את קווי ההגנה האחרונים המבצרים את פאר היצירה הישראלית. הפחתת המכס לא תוריד את המחיר הסופי לצרכן, אלא תגרום לתכנון מחירים ולהעצמת הרווח של רשתות השיווק.

המהלך הפלסטיני באו"ם לימד אותנו כי לצד אחיזת העיניים, הפגיעה החברתית הקשה והסיכול הממוקד באחרון האתוסים הציוניים, מתנוסס דגל שחור המסמן כי הכוונה להעדיף ייצור חקלאי ממדינות זרות היא לא פחות מפגיעה בביטחון הלאומי ובכושר העמידה האזרחי.

ב-2001 החליטה ממשלתו של ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, לייבא מים מטורקיה. המהלך לא צלח בשל קשיים כלכליים, ביורוקרטיים ולוגיסטיים. יש מי שיטענו כי יישום החלטה זו היה מונע את הידרדרות יחסי ישראל-טורקיה ואף מספק את כל צורכי המים של ישראל. במבחן הזמן, יש לא מעט הנושמים לרווחה בעקבות כישלון המיזם.

קשה לראות את ממשלת נתניהו מאפשרת לראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, לשלוט על ברז המים של ישראל. עם זאת, איני מבין כיצד פריצת מכסי המגן, המאפשרת לירדן, מצרים, טורקיה ולמדינות נוספות לשלוט על סל המזון של כל בית בישראל, אינה מדירה שינה מעיניו של ראש הממשלה.

ניתן להתווכח עם מדיניותה של ממשלת ישראל. בדיוק בשביל זה יש בחירות. ואולם לא ייתכן מצב שבו יד ימין אינה יודעת את יד שמאל. מדיניות כלכלית שאינה מגבה את מדיניות החוץ של ממשלת ישראל היא הימור פרוע לנוכח הסכנה של אובדן עצמאותה החקלאית של ישראל. על הממשלה להחליט מה חשוב לה: העצמת הרווחים של שני השחקנים הגדולים בתחום המזון או העמידה על זכותנו בארץ הזו.

הכותב הוא נשיא התאחדות האיכרים בישראל