יש חינוך זול - רוצים כזה?

המחאה החברתית שפרצה בקיץ היא מוצדקת, וכמעט כל נושא שהעלתה על סדר היום מוצא עשרות אלפי אנשים מזדהים. אפילו במסדרונות השלטון יש אווירת הזדהות עם קולות המחאה, וכשכל כך הרבה אנשים מביעים תמיכה, ברור לכולם שיש אמת עמוקה בדבר.

שירותים בסיסיים בישראל נהפכו לשירותים בתשלום, כמו חינוך ובריאות, והזכות לקבלת שירותים אלה בחינם היא אחד הנושאים המרכזיים שעמם התמודדה ועדת טרכטנברג. ואולם יש סכנה בקידוש ה"חינם" כשהדבר דוחק הצידה את המהות: רמת החינוך, מעמד המורים בישראל, השקעה בתוכן ולא רק בצורה.

העלויות הנלוות במסגרת חוק חינוך חינם מגיעות לאלפי שקלים בשנה, וכל הורה בישראל יודע שתחת חוק חינוך חינם מסתתרות עלויות גבוהות. ברקע, במהלך שני העשורים האחרונים מתנהל תהליך אטי ומסוכן של צמיחת מערכות אלטרנטיביות, שבהן מתקיימים מבחני סינון וקבלה, מערכת תכנים משוכללת ושכר לימוד בהתאם - שמגיע ליותר מ-10,000 שקל בחודש.

חשוב להבין על מה ולמה קמה מערכת אלטרנטיבית, שבחלקה פרטית ובחלקה מסובסדת על ידי המדינה. הרי מערכות אלה לא קמו כתשובה למחיר החינוך, כי הרי הן גובות שכר לימוד גבוה באלפי אחוזים. אותן מערכות קמו כתגובה לביקורת כלפי מהות המערכת: התכנים, הצפיפות, היחסים בין המורים לתלמידים, תשומת הלב לכל תלמיד והאפשרויות של התלמידים לבנות מסלול שמתאים להם ופותח בפניהם אופקים רחבים ומעניינים בעתיד.

החינוך האלטרנטיבי נהפך לאופציה המועדפת על ההורים שמסוגלים לממן זאת לילדיהם, והתוצאה היא שיש לבעלי הממון אפשרות לבחור בין מערכת ממלכתית למערכת פרטית, מול מרבית ההורים בישראל - שלהם אין ברירה והם כביכול מתפשרים על המערכת הממלכתית. אסור להשלים עם מצב כזה. למחאה קל יותר לכוון את החצים כלפי המחיר ופחות כלפי המהות והתוכן, שם קשה להגדיר את המטרות והיעדים.

על כל ההורים בישראל ומשרד החינוך לעשות מהפכה אמיתית במעמד החינוך הממלכתי. אין לנו ארץ אחרת וגם אין לנו מערכת חינוך אחרת.

הכותבת היא מנכ"לית קבוצת עמל