התקשורת הישראלית מתחסדת בחסות הטלוויזיה המצרית

אנשי התקשורת בישראל הזדעזעו מהראיון שערכה העיתונאית המצרית שאהירה אמין עם גלעד שליט מיד עם שחרורו מחוטפיו, והעדיפו שלא להביט במראה המקצועית שלהם.

מחפיר, מביש, כפוי, בזוי, משפיל, מאולץ, מלאכותי ואלים - השדרנים לא חסכו אף מלת גנאי שניתן להטיח בטלוויזיה המצרית. בדרך אגב, הם הזכירו לצופים באמצעות שידור חוזר בלתי נדלה של הראיון במה מדובר. עד עתה, הציטוטים הישירים היחידים שניתן להביא מפיו של שליט מיוחסים לראיון המצרי.

יום לפני חזרת שליט חתמו מערכות התקשורת בישראל על אמנה שנכתבה על ידי דובר צה"ל, ושקיבלה את ברכת משפחת שליט, מועצת העיתונות ואגודת העיתונאים בתל אביב. לפי האמנה, התחייבו העיתונים, אתרי האינטרנט וערוצי הטלוויזיה המרכזיים כי "בעשרת הימים שיימנו החל ביום שובו של שליט, לא יצולמו תמונות סטילס או וידיאו, וממילא לא ישודרו או יודפסו תמונות שיפרו את פרטיותו של שליט בכל מובן או דרך ברשות הרבים או ברשות היחיד, למעט במקרה של קבלת אישור מפורש לכך ממשפחת שליט". לפי האמנה, "לא יצולמו בסטילס ולא יוסרטו בווידיאו חלונות ביתה של משפחת שליט, לרבות מרפסות הבית או החצר, בדרך שתאפשר זיהוי אדם כלשהו".

החתימה על האמנה העלתה את העיתונאים בישראל כמעט לדרגת קדושה, והיא מונעת מהם כעת לראיין את שליט שלא מרצונו החופשי. הם נכבלו מרצונם לאמנה אנושית, הנושאת בחובה חמלה ודאגה לבריאותו ופרטיותו של שליט. בחסות ההתחייבות הנדירה, נמצאים כעת העיתונאים הטורפניים ביותר בעמדת "קדושים מעונים". הם מביטים במראיינת המצרית "המגויסת" ו"מזדעזעים". ואולם לא ברור מה מטריד אותם יותר: העובדה שהראיון נראה כמו המשך חקירה של אנשי החמאס, או הגילוי המאכזב שהם לא זכו לערוך את הראיון הראשון של שליט מיד עם שחרורו.

הראיון המצרי הנקלה ראוי לגינוי כפי שראויה לכך ההתנהלות של חלק מהתקשורת הישראלית במקרים אחרים. למשל, "ראיונות" שהושגו במרמה ובכחש, ובניגוד לרצונן של אלמנות צה"ל, בהן קרנית גולדווסר ושלומית פרץ; ושליחת צלמים וטלפונים חפוזים של עיתונאים שרק רצו להביא "תגובה ראשונה" מרונה רמון והודיעו לה אגב כך על התרסקות מטוסו של בנה אסף.

האמנה שעליה חתמו כלי התקשורת מאפשרת להם להדגיש נרטיב כוזב שהם כל כך אוהבים לספר לעצמם, תוך התעלמות מהעובדות: אנו מוסריים, שומרים על זכויות אדם ומכבדים פרטיות, בעוד שהטלוויזיה המצרית התעללה בשליט. אלמלא הציטוטים החזקים של שליט מהראיון עם אמין, סביר להניח שבכירי העיתונאים בישראל היו נוקטים כל דרך כדי להשיג "ראיון ראשון", "בלעדי" או "חשיפה" ובה דברי שליט. האמנה שעליה חתמו היתה נרמסת באחת והמירוץ לציטוט הראשון של שליט היה אכזרי. הטלוויזיה המצרית, שסיפקה את הכותרת הראשונית, הוציאה את הרוח מהמרדף הזה.

מרבית כלי התקשורת העדיפו במשך חמש שנים וארבעה חודשים שלא לעסוק במחיר העסקה, הסיכונים הטמונים בה ובהשלכותיה האפשריות על המאזן הגיאו-פוליטי, המצב הביטחוני ועוד. הם לא ערכו דיון ציבורי מעמיק שיאפשר לצופים לגבש עמדה מנומקת ומושכלת ביחס להסכם לשחרורו. קל יותר לספור ימים בשבי ולסקר צעדה ססגונית מאשר לגרום לצופה לחשוב.

היה מכמיר לב, כואב ומפעים לראות את שליט בראיון המצרי. הלב נקרע אליו וביקש להפסיק את ההתעללות. ואולם במחשבה נוספת, הראיון המצרי שארך דקות בודדות בלבד, העניק לשליט כמה ימים של רגיעה והאט את המרדף המטורף של מאות עיתונאים וצלמים אחריו. הוא גם העניק לתקשורת ולצופים בישראל עוד ממה שהתרגלו לו: תיאורים מרגשים. העיתונות הישראלית תוכיח שהיא אנושית ואיכותית יותר מהמצרית אם תעודד דיון ציבורי מעמיק ובו מגוון דעות מנומקות בעניינים שונים, ותאפשר לשליט ומשפחתו לשוב לחייהם הפרטיים, מבלי לחטט ולהיכנס להם לצלחת הפסטה והשניצל.