סאלון לכיף

שלוש מכוניות הסאלון שאותן בחנו הן לא סתם תכשיט או סמל סטטוס. שלושת היצרנים שלהן כיוונו אותן למנהלים שאוהבים להיות מאחורי ההגה - אחרת ניתן היה להסתפק ב-XF 3.0 ליטר, ב- A6 2.8 ליטר או בב.מ.וו 528i. השאלה היא מי מהן תספק יותר את המנהל חובב ההגה?

בפועל, כל אחת מהמכוניות מבצעת את זממה בנהג בדרך אחרת. היגואר היא מכונית חייתית. לא תוכלו להפסיק ללחוץ על הדוושה הימנית רק בשביל לשמוע את אותה נהמה חייתית מהמנוע הגדול. אפילו ברמזור אי אפשר להתאפק מלעבור לניוטרל ולגזגז קלות בהנאה. המנוע דוחף בכל סל"ד, וכמו שאמרו חז"ל, אין תחליף לסמ"קים, אבל בעיקר אם יש תחנות דלק בבעלותך. הבעיה היא שאותה חייתיות מתבטאת גם ביכולת דינמית מהוקצעת פחות משתי הגרמניות ובהגה קל מדי.

לאאודי A6 הטכנוקרטית יש את מעטפת הביצועים הגדולה ביותר במבחן. יחידת הכוח המצוינת מטיסה את המכונית קדימה בדיוק כמו שהנהג רוצה ועם אפס השהיה. האודי שומרת על נייטרליות בכבישי חשק וקשה לגרום לה לצאת מדעתה, אבל היא עושה את זה בלי להעביר את מה שקורה שם למטה לתודעת הנהג. כמה חבל שהיכולת כה גבוהה וההנאה נמוכה.

ומה לגבי הב.מ.וו? 535i ניסתה לעשות כל מה שהיא יכולה כדי שלא נאהב אותה יותר מהמתחרות: המנוע לא היה חזק כמו בהן, לפחות בתחושה; תיבת ההילוכים לא זריזה מספיק; וגלגל ההגה הדק ויתר על פקדים להחלפת הילוכים. אבל זה לא הצליח לה. התחושות שהיא מעבירה וההתנהגות המהוקצעת משאירים את כתר ההנאה על ראשה. ב.מ.וו 535 היא מכונית הסאלון הטובה ביותר לחובבי הגה אמיתיים במבחן זה. האם זה מספיק לה כדי לנצח את שתי האחרות? אם תשאלו את הבוחנים שלנו, כן.