טרכטנברג שכח את מערכת הבריאות

מסקנות ועדת טרכטנברג מתעלמות כמעט לחלוטין מאחת מהבעיות הקשות של ישראל - מערכת הבריאות הציבורית. כל מי שמצוי בפרטים מבין כי מדובר במערכת שהוזנחה במשך תקופה ארוכה וכעת עומדת בפני קריסה. כך למשל, השחיקה המתמשכת בכיסוי הרפואי שהמדינה אמורה לספק לתושביה גורמת ליותר ויותר תושבים לממן מכיסם את מה שמגיע להם מהמדינה. וכאשר כ-40% מהוצאות הבריאות ממומנים באופן פרטי, אין זה מפליא ששיעור ההוצאה הציבורית בישראל על בריאות הוא מהנמוכים במדינות OECD. מבחינה זו אנחנו דומים יותר למדינות העולם השלישי מאשר למדינות העולם הראשון.

כלכלני בריאות ומומחים קוראים כבר זמן רב לעגן בחקיקה תוספת קבועה לסל התרופות בשיעור של כ-2% מעלות הסל (תוספת של 600 מיליון שקל בשנה). כדי לסבר את האוזן, השנה היה התקציב שהוקצה לכך הנמוך ביותר זה חמש שנים - 300 מיליון שקל בלבד. כמה תרופות אפשר להכניס בתקציב כזה? וכמה טכנולוגיות? כמה חולים יישארו בלי טיפול מציל או מאריך חיים ויצטרכו למשכן את ביתם בשביל תרופה יקרה? מה הפלא שיותר ויותר אנשים רוכשים ביטוח פרטי?

גם על התרופות שכן ממומנות על ידי המדינה אנחנו נאלצים לשלם, והרבה. ההשתתפות העצמית בישראל גבוהה וגורמת עוול חמור למבוטחים שידם אינם משגת. על פי סקרים שונים, לא פחות מ-20% מהמבוטחים דיווחו כי הם מוותרים על תשלום כלשהו בשל חובת ההשתתפות העצמית. כן, בישראל אנשים מוותרים על טיפול רפואי כי אין להם כסף.

הרעה החולה מאיימת גם על קופות החולים. הגירעון השנתי הצפוי של כל קופות החולים - כמיליארד שקל - נובע ברובו מכך שהאוצר לא מעדכן את תקציב הקופות בהתאם לגידול הריאלי במספר המבוטחים בקופות ובהתאם להזדקנות האוכלוסייה. המשמעות פשוטה: צמצום שירותים באופן משמעותי, פגיעה בזכויות חולים ותורים ארוכים. כל בר-דעת מבין את המשוואה: פחות כסף משמעו פחות שירותי בריאות.

ואם את כל החוליים האלה כבר למדנו להכיר במרכז, הרי בפריפריה המצב חמור פי כמה. היצע השירותים בפריפריה עלוב מאין כמוהו וזמן ההמתנה לשירות עלול להיות אף שנה. האפליה בין מרכז לפריפריה מוצאת ביטוי בפער הבלתי נתפש בשירותים הניתנים, הן מבחינת ההיקף הן מבחינת הרמה והזמינות.

ומה לגבי המחסור במיטות בבתי החולים והצפיפות בהם, הפגיעה המתמשכת בנפגעי הנפש, שאף מנגנון לא מוכן לקחת את מלוא האחריות עליהם, האשפוז הסיעודי שמפוצל בין גורמים שונים ואינו מסוגל לסייע לאוכלוסיות מוחלשות? גם על כך כמעט לא שמענו מלה מוועדת טרכטנברג.

מה המינימום שועדת טרכטנברג צריכה היתה לכלול בהמלצותיה?

א. תוספת מיידית של לפחות מיליארד שקל להקטנת ההשתתפות העצמית בקבלת טיפול רפואי, עד כדי ביטולה המוחלט לקבוצות אוכלוסייה מוחלשות.

ב. תוספת קבועה של 2% בשנה לסל התרופות וקביעת קריטריונים קבועים וריאליים לתוספת תקציב לקופות בגין גידול האוכלוסייה והזדקנותה.

ג. תוספת תקציב להעברת בריאות הנפש והסיעוד לאחריות הקופות.

ד. תוספת של 2 מיליארד שקל להרחבת התשתיות, בדגש על הפריפריה.

הכותבת היא יו"ר האגודה לזכויות החולה