אני במאיון העליון - ותומך ב-99%

גרדיאן

>> ככל שתנועת "לכבוש את וול סטריט" צוברת תאוצה ברחבי העולם, כך גם מתחזקים המאמצים לדחוק אותה לשוליים ולהצמיד לה סטיגמות. אמרו על המפגינים שהם אספסוף של סוציאליסטים או אנרכיסטים או תנועה שמאלנית שמונעת מאידיאליזם אוטופי חסר סיכוי. אמרו גם שהם אנטי-קפיטליסטים, כשהמשמעות הנסתרת של ההאשמה הזאת היא שהם אנטי-אמריקאים.

זוהי פוליטיקה פלגנית קלאסית, שנועדה ליצור מחנות של "אנחנו" ו"הם", ולהסית את מי שמסתדרים לא רע במערכת נגד המפגינים. אך הטקטיקה הזאת נכשלת מול תנועה שקוראת תיגר על קטגוריזציה פשוטה שכזו.

אי אפשר להאשים אותי בכך שאני אנטי-קפיטליסט או סוציאליסט או חותר לאוטופיה בלתי אפשרית. בשנה שעברה הרווחתי קרוב למיליון דולר בעבודה במגזר הפיננסי, ואני עשוי להרוויח יותר בשנים הבאות. איני יודע היכן בדיוק אני ממוקם בעקומת חלוקת ההכנסות, אך ככל הנראה אני קרוב לאחוזון העליון.

אני עובד בלבה של המערכת שעומדת במוקד המחאה, ומהעמדה שבה אני נמצא, אני נותן למפגינים תמיכה מלאה. יש משהו מאוד פגום, אפילו ממאיר, בכלכלה הפוליטית שלנו ובמערכת הערכים החברתיים שלנו. התנועה הזאת מייצגת את הסיכוי שלנו לשנות את שתיהן.

אני מזדהה עם ה-99% משום שאני מכיר בכך שאני עבד למכונה הגדולה בדיוק כמו כולם. במשך שנים החיים האישיים שלי היו משועבדים להון הגלובלי והתנהלו על גבי בלאקברי שלא יודע להבחין בין יום ללילה וללא הפרדה בין העבודה לחיים האישיים. וכל זאת בקריירה שלימדו אותי מגיל צעיר ששווה לשאוף אליה.

נכון שבחרתי בחיים האלה ושאני מתוגמל עליהם מבחינה פיננסית, אך איני באמת חלק מאותם עשירים שעבורם מסים הם בחירה ושמחירי הנדל"ן המאמירים הם עבורם מקור להגדלת ההון. ההכנסות שלי, תודה לאל, מאפשרות לי לחיות מבלי לחשוש מחשבון החשמל הבא, אך גם אני עבד למשכורת - עד כמה שזה נשמע מוזר. לאחר שאני מסיים לשלם את המסים ודמי השכירות על הדירה הקטנה בעיר הגדולה והיקרה שבה אני עובד, אני מתקשה לעלות במדרג, לאחר שרק לא מזמן סיימתי לפרוע את ההלוואות למימון שכר הלימוד שלי.

הכסף שיש לי שינה את נקודת המבט שלי על המרדף אחר העושר. אני לא מבין את המשיכה שבצבירת הון עתק, ברדיפה אחר מוצרי יוקרה, מכוניות יקרות ובתים רבים. מה זה אומר על אנשים? האם החיים שלהם כל כך חסרי משמעות שהם לא מסוגלים ליהנות מההנאות הקטנות כמו קריאת ספר, רכיבה על אופניים או בילוי עם חברים? איזו ריקנות ממלא תיק של 5,000 דולר או מכונית ספורט שעולה חצי מיליון דולר?

איני חושב שלא צריך להיות תגמול על מאמץ או נטילת סיכונים. אני בוודאי לא תומך במערכת סוציאליסטית או בחלוקה שווה של העושר. אך מדוע אנו סובלים מערכת שבה אנו יודעים שהעשירים ביותר יכולים לחמוק ממסים רק כדי לצבור כמויות גדולות של חפצים חסרי משמעות?

משהו לא בסדר עם מערכת הערכים שלנו, שמעודדת אנשים לשאוף לרמות העושר האלה. אבל יש משהו הרבה יותר פגום במערכת הפוליטית והכלכלית שלנו, שמאפשרת לעשירים להמשיך ולצבור עושר בזמן שרוב האנשים נופלים לעוני או מתקשים להחזיק את הראש מעל המים לאחר תשלום המסים, שכר הדירה, הלוואות שכר הלימוד וצרכיהם הבסיסיים.

והפגמים האלה בולטים אפילו יותר כשהמערכת בנויה בצורה שמפריטה את עושרה של המערכת הפיננסית לתוך מספר מצומצם של ידיים, אך מלאימה את ההפסדים לידיהם של העובדים מן השורה. אני לא רוצה לחיות בחברה שמקדשת את הערכים האלה. יש לנו מספיק כסף כחברה כדי לדאוג שאף אחד לא יידרדר לעוני רק בשל מקרה חירום רפואי או טיפול שיניים יקר. אין סיבה שמערכת רווחה לא תתקיים לצדה של מערכת שעדיין מתגמלת יזמות, חדשנות, נטילת סיכונים ועבודה קשה. ואולם לא נשיג זאת עד שלא ניקח את הדמוקרטיה בחזרה מהשפעת התאגידים. לכן, אני מעניק את תמיכתי לתנועת "לכבוש את וול סטריט".