המשבר הפיננסי נולד בגלל אי-שוויון

>> מרתק לגלות כמה אנשים באמריקה מבינים באופן אינטואיטיבי את הזעם והתסכול שדחפו את המצרים למחאה בכיכר תחריר, אך אינם מבינים את הטינה הדומה שהוציאה אזרחים אמריקאים לחבור לשורות תנועת "לכבוש את וול סטריט".

כמובן, ישנם הבדלים: משטרת ניו יורק אינה משגרת גמלים לדרוס מפגינים. אמריקאים אולי מרגישים מקופחים, אך אנו חיים בדמוקרטיה, גם אם פגומה, בעוד שדמוקרטיה היא התקווה הגדולה בהתפתחות של מצרים בשנים הבאות.

ראיונות שערכתי עם מפגינים בפארק זוקוטי במנהטן, שבו הם לנים, נשמעים דומים מאוד לאלה שערכתי בכיכר תחריר מוקדם יותר השנה. יש תחושה דומה שהמערכת הפוליטית-כלכלית מוטה נגד 99%. אל גור, שתומך במפגיני וול סטריט, מתאר את המחאה כ"זעקה קיומית של הדמוקרטיה".

התסכול באמריקה אינו סובב את האי-שוויון במערכת הפוליטית והמשפטית כפי שהיה במדינות ערב, אף שגם במקרה הזה קיימת בעיה. הנושא הקריטי כאן הוא אי-שוויון כלכלי. לפי דירוג, שערכה סוכנות CIA, של מדינות לפי אי-שוויון בהכנסה, ארה"ב פחות שוויונית מתוניסיה ומצרים.

שלוש עובדות מדגישות זאת: 400 האמריקאים העשירים ביותר מחזיקים בשווי נקי כולל הגדול מהשווי של 150 מיליון האמריקאים העניים ביותר; המאיון העליון מחזיק ביותר עושר מ-90% הנמוכים ביותר; בתקופת הצמיחה תחת ממשל בוש ב-2002-2007 - 65% מהגידול בכלכלה עבר לידי המאיון העליון.

ב-1981 המשכורת הממוצעת בתעשיית ניירות הערך בעיר ניו יורק היתה כפליים הממוצע במשרות אחרות במגזר הפרטי. ב-2010 היא היתה גדולה פי 5.5 (והסתכמה ב-361,330 דולר).

יתר על כן, יש תחושה גוברת והולכת כי חוסר השוויון הגובר הוא תוצאה של מניפולציה שעושים הטייקונים למערכת. הם מפעילים שדולות לקבל הטבות מס ויוצאים נקיים מפשעים חמורים. מתוך 100 המנכ"לים בעלי השכר הגבוה ביותר בארה"ב ב-2010, 25 לקחו הביתה יותר שכר ממה ששילמה החברה שלהם במסי הכנסה פדרליים, לפי המכון ללימודי מדיניות.

החיים תחת הקומוניזם בסין הפכו אותי למאמין נלהב בקפיטליזם. אני מאמין שב-200 השנים האחרונות בנקים סייעו להעלות במידה אדירה את רמת החיים במערב, באמצעות הקצאת הון לשימושים יעילים יותר. ואולם כל מי שמאמין בשווקים צריך להתקומם נגד כך שבנקים מעוותים את המערכת כך שהם נהנים מרווחים בשנים הטובות ומחילוצים בשנים הרעות.

הבנקים הפריטו את הרווחים שלהם והלאימו את הסיכונים שלהם - וזוהי בעצם עוד צורה של שוד בנק.

"יש לנו רגולציה שגויה באופן קטסטרופלי של המערכת הפיננסית", אמר עמאר בידה, מומחה פיננסי בבית הספר למשפטים ודיפלומטיה פלטשר באוניברסיטת טפטס שבבוסטון. "ההשלכות הובילו לזיהום של כל המערכת העסקית המודרנית".

כלכלנים האמינו בעבר שאנחנו צריכים לסתום את האף ולסבול את האי-שוויון הגדול כמחיר לצמיחה בריאה. ואולם מחקר חדש יותר מראה את ההיפך בדיוק: אי-שוויון לא רק מסריח, הוא פוגע בכלכלה.

בספרו החשוב "The Darwin Economy" (הכלכלה הדרוויניסטית), רוברט פרנק מאוניברסיטת קורנל מצטט מחקר המראה כי מתוך 65 האומות המתועשות, המדינות הבלתי שוויוניות יותר חוות צמיחה אטית יותר בממוצע. בדומה לכך, מדינות צומחות מהר יותר בתקופות שבהן ההכנסות שוות יותר, ומאטות כשיש פערים.

זה בוודאי נכון לגבי ארה"ב. נהנינו ממידה סבירה של שוויון משנות ה-40 ועד שנות ה-70 המאוחרות, והצמיחה היתה חזקה. מאז האי-שוויון הלך וגדל, והצמיחה הואטה.

סיבה אחת לכך היא שאי השוויון קשור למצוקה פיננסית ומשברים פיננסיים. יש הוכחות הולכות וגדלות לכך שאי-שוויון מוביל לפשיטות רגל ולבהלה פיננסית.

"המשבר הכלכלי הגלובלי האחרון, ששורשיו בשוקי הפיננסיים בארה"ב, נבע, לפחות בחלקו, מהעלייה באי-שוויון", כתבו אנדרו ברג וג'ונתן אוסטרי מקרן המטבע הבינלאומית בחודש שעבר. הם טענו כי "השוויון נראה כמרכיב חשוב בקידום ושימור הצמיחה". לפיהם, אי שוויון מוביל גם לתמותה מוקדמת ויותר מקרי גירושים - תזכורת לכך שאיננו מדברים על מסדי נתונים, אלא על בני אנוש.

כמה מבקרים חושבים כי תנועת "לכבוש את וול סטריט" תופסת טרמפ על הטינה והקנאה של הציבור, וכי היא מעודדת מלחמת מעמדות. יש אולי טיפת קנאה, אך אי-שוויון הוא סרטן שמכרסם בבריאות האומה.

איני יודע אם תנועת "לכבוש את וול סטריט" תשרוד לאחר שפארק זוקוטי יתמלא בשלג והחידוש שבה יתפוגג. אך אני מקווה שהמפגינים הצליחו להעלות מספיק גבוה את הנושא של האי-שוויון לסדר היום הלאומי כדי שהוא יישאר שם - ושזהו הנושא המרכזי שעמו נתמודד בבחירות לנשיאות ב-2012.