דמה קרטיה

פרסום שיאני השכר במגזר הציבורי השנה לא היה שונה משנים קודמות, רק שהפעם הוא עשה הרבה יותר רעש - אחרי שהעם דרש צדק חברתי, נראה קצת תמוה שישנן משכורות כל כך גבוהות במגזר הציבורי.

אין לי התנגדות לכך שבמקצוע נחשק, כשהמגזר הפרטי קורץ עם משכורות עתק מעבר לפינה, ישלמו הרבה כסף. רופא מומחה, מהטובים בתחומו בעולם, צריך לקחת לביתו בכל חודש משכורת שלא הייתה מביישת איש קרנות גידור. הבעיה נמצאת בכך שמקצועיות היא לא הסיבה לשכר הגבוה. והסיבה לכך היא ועדי העובדים.

אומרים על הפוליטיקה שהיא מסריחה – ועדי העובדים לא פחות. מנגונים עתיקים, חלקם מוגדרים כאגודות עות'מניות (כמו ארגון המורים העל יסודיים), אינם כפופים לביקורת המדינה ומתנהלים כמו בריון שכונתי המהלך אימים על כל מי שמנסה לגעת בו ובמקורביו.

בעולמם של ועדי העובדים הכל תלוי בשעות כושר ובהסכמים שמיטבים עמם. הם עושים עבודתם בצורה מצויינת – ולראיה מקבלי השכר הגבוה הם לא בהכרח אלו שעומדים בראשי הפרמידות (לדוגמה בחברת החשמל - שראש מדור תפעול במחוז דרום הוא שיאן השכר שלה ולא המנכ"ל). במקום שערך המקצועיות יוביל אותנו, יקבע מי יקבל איזה תפקיד ובאיזה שכר, אנו נשארים בעולם של כיפופי ידיים, של מכרזים תפורים, עולם שמעטים נהנים ממנו. בעולמם של ארגוני העובדים כל שקל שנוסף, ולא משנה לאיזה עובד, הוא הישג.

בעוד שעם ישראל יצא הקיץ כנגד הקפיטליזם, נראה שדווקא ארגוני העובדים, שלכאורה נמצאים בצד של המפגינים, הם אלו שמקדשים יותר מכולם את השיח הקפיטליסטי. שמעתי את אחד מראשי ארגוני העובדים מספר מעל במה את האמת שלו – "תכליתו של ארגון עובדים הוא לחתום על הסכם שכר קיבוצי" - ואכן כל השביתות וההסכמים בשנים האחרונות, וכמעט מאז ומעולם בישראל, היו על שכר ותנאי עבודה. הגוף היחיד שקצת חורג מהמתכונת הזו הוא לשכת עורכי הדין, שמתעסק גם ברמה המקצועית של עובדיו וקובע את רף הכניסה למקצוע.

אם כן, מסתבר שהכח הגדול נמצא בגופים שמייצגים כמות גדולה של אנשים המשלמים בכספם עבור הייצוג הזה אבל אם תשאלו אותם האם אי פעם חשבו להצטרף לצד המייצג - הם בוודאי יגידו לכם שלא.

למעט "כוח לעובדים", ארגון עובדים דמוקרטי, מנגנוני הבחירות בארגוני העובדים מתאימות למדינות כמו איראן וסוריה. בחירות שכמעט לא שומעים על קיומן עם מספר בוחרים קטן, שלא מעט פעמים גם מנוהלות ע"י המנגנון הקיים (שמנסה להבחר בעצמו) כאשר האופוזיציות שקמו בשנים האחרונות כמעט כולן נחלו תבוסות וזכו לאחוזי תמיכה מזעריים. דמה קרטיה.

מורה לעולם לא יוכל להתחרות בנתב בנמל אשדוד. שניהם עוסקים בחיי אדם, שניהם עושים מקצועות חשובים מאוד. אבל הרבה יותר קל, בשיח הישן, לתגמל כספית את הנתב, שאחראי על ספינות במאות מליוני שקלים, מאשר את המורה בכיתה. כל עוד נשאר בשיח הישן של תוספות השכר לעולם לא נצליח למשוך יותר אנשים לתפקיד המורה ולא לתפקיד הנתב.

המורים אמורים להבין את זה יותר טוב מכולם. עליהם לשנות את השיח המייצג אותם בציבור היום משיח של שכר ותנאי עבודה לשיח של חינוך, ערכים ומקצועיות. בשיח של שכר הם לעולם לא ינצחו ועד שלא יכנסו לוועדים אנשים שמבינים את זה, לא נראה שינוי.

אחרי קיץ של "צדק חברתי" הגיע הזמן לחשוב מחדש על תפקידם של ועדי העובדים במאה ה-21, לזנוח בצד את הגישה של עוד שקל לפה או לשם ולאמץ גישה חדשה ששמה בראש ערכים ומקצועיות, שמתנהלת בצורה דמוקרטית ושקופה – כדי שפעם הבאה שנראה את טבלת שיאני השכר במגזר הציבורי נוכל לפרגן ולהגיד לעצמנו שהם הכי ראויים לכך.

הכותב היה מנהל הקמפיין של "רוח חדשה בארגון המורים" וממובילי ח' זה חינוך