המתמחים וראש הממשלה: 3 דרכים לרדת מהעץ

תהליכי המשא ומתן שנולדו בקיץ האחרון מתאפיינים בדינמיקה של משבר מתפתח, וכל המנהיגים, שרגילים למערכות מסודרות עם כללי משחק ידועים מראש, הופתעו שוב ושוב. החל בראש הממשלה, בנימין נתניהו, שניהל משא ומתן מול הסטודנטים בתחילת המחאה, דרך שר התחבורה, ישראל כץ, שמנהל משא ומתן מול עובדי הרכבת ושר האוצר מול המתמחים, וכלה ביו"ר שופרסל, אפי רוזנהויז, ויו"ר תנובה לשעבר, זהבית כהן - שניהלו משא ומתן מול הצרכנים.

אז הנה כלל האצבע: למשא ומתן במערכות כאוטיות אין כללים. יש לו דפוסי פעולה, שמתגבשים תוך כדי תנועה. יש לו מנהיגות ארעית בעלת יכולת קבלת החלטות נקודתית, ויש לו דינמיקות שכדאי למנהל המערכה לזהות מוקדם ככל שניתן, כדי להוביל את המשא ומתן לנקודת סיכום אפקטיבית.

בכל הנוגע למשא ומתן מול המתמחים, אין ספק כי הכשל המרכזי עד כה היה חוסר היכולת לזהות את נחישותם, למרות הסימנים. המתמחים - אותה קבוצה בלתי מוגדרת, חסרת הנהגה ייצוגית ובעלת בעירה פנימית אדירה - טענו נגד חוסר ייצוגם במשא ומתן מהיום הראשון. קל היה לזהות את הלהט והנחישות שלהם לשנות את כללי המשחק, שאינו מאפיין קבוצות עובדים מאורגנות אחרות. החתימה החוזרת על מכתבי ההתפטרות הדליקה נורות אדומות, והיתה צריכה להוביל את נתניהו להתערבות מיידית במשבר, כבר לפני חמישה שבועות. כשל מבני אחר הוא ההסכם שהושג לאחר שבוע של תיווך אינטנסיבי. ההסכם דבק בדפוס הישן של "ארגון יציג", והתעלם מהקולות הנחושים שהצהירו מיד עם חתימתו כי לא יקבלו אותו.

תופעה מעניינת נוספת היא קריסת התיווך האפקטיבי. בהיעדר ארגון יציג למתמחים, הרי שאין לנשיאת בית הדין לעבודה מנוף משמעותי להשית עליהם כקבוצה. תשאלו את האירופים, שמנסים לתווך בין ישראל לחמאס. גם נשיאת בית הדין לעבודה היתה צריכה לזהות - כשחזרו המתמחים והתפטרו כיחידים לאחר פסיקתה על אי חוקיות התפטרותם הקולקטיבית - כי החוקיות שלפיה פעל בהצלחה קודמה בתפקיד אינה מתקיימת היום.

כיצד יורדים מהעץ? יש שתי הנחות יסוד חיוניות לסיכום המשבר. האחת - תיקון חד-צדדי של ההסכם לטובת המתמחים יגרום נזק חסר תקדים למערכת יחסי העבודה במשק, ויכרסם במוסדות השלטון: ממשלה, הסתדרות ובתי המשפט. השניה - מתמחים רבים, כיחידים וכמחוללי דינמיקה קבוצתית במערכת, עברו את נקודת האל-חזור, ויהיו כאלה שלא יחזרו לעבודה. העניין עכשיו הוא בצמצום משמעותי של הנזק.

בהתבסס על שתי הנחות אלה, הצעד הבא הוא ביסוס נציגות אפקטיבית ומוסמכת של המתמחים, כזו שתתייצב בשם ובתפקיד אל מול הציבור, וקביעת זמן תחום למשא ומתן שאינו כפוף לדיוני בית הדין לעבודה. בצעד זה יש מרכיבים מייצבים של בניית אמון בתהליך דווקא במציאות של היעדר אמון. גם מתווך יצירתי ומקובל על הצדדים (למשל, נשיא בית המשפט העליון בדימוס השופט אהרון ברק) יכול לסייע.

השלב האחרון בירידה מהעץ יהיה הסכמה על אחת משלוש אפשרויות: פתיחה מלאה של ההסכם הקיבוצי ומשא ומתן מחודש, כשהמתמחים ותביעותיהם הם חלק מהותי מצוות המשא ומתן של ההסתדרות הרפואית. אפשרות שניה היא הסכמה על ראש הממשלה כפוסק אחרון, וקבלה מוחלטת של הכרעתו המקצועית. לראש הממשלה יש את הכלים, ההבנה והאחריות - השאלה היא אם נותרה במתמחים שארית אמון בסיכומים עמו. אפשרות שלישית היא גידור הנושאים השנויים במחלוקת, והליכה לבוררות מוסכמת בין ההסתדרות הרפואית, כמייצגת המתמחים, והממשלה.

במערכות מורכבות - מכיכר תחריר במצרים, דרך מדפי החלב בסופרמרקט ומסדרונות בתי החולים, ועד לבניין האו"ם - סוף מעשה בהתבוננות ובמחשבה תחילה. במשבר המתמחים ניתן היה לטפל בשלביו המוקדמים, לו היו משכילים האחראים להסתגל במהירות למציאות החדשה שנחתה אצלנו בקיץ 2011.

הכותב הוא עורך דין, מנכ"ל Nest Consulting ומומחה למשא ומתן וניהול משברים