יש פתרון לסחבת בנדל"ן

>> בימים אלה נהוג לתלות את האשם על מצוקת דיור בוועדות התכנון. אלה, כך יגידו המלעיזים, לא עומדות בקצב ולא מספקות את הסחורה - יחידות דיור מאושרות לבנייה - לשוק הדירות הרעב.

אכן, יש דברים בגו. הזמן שעובר מרגע שתוכנית בניין מוגשת לוועדת תכנון ועד שהקרקע בשלה לבנייה, הוא על פי רוב בלתי סביר. ההליך התכנוני ארוך מדי, וכאשר הוא מסתיים התוכנית לעתים כבר לא רלוונטית. יש מי שיאמר כי הבעיה נעוצה בחוק הקיים. ואמנם, חוק התכנון והבנייה עובר בימים אלה רפורמה מתוך מחשבה שאת כל בעיות התכנון בישראל ניתן לפתור באמצעות חקיקה. זו מחשבה מוטעית: הבעיה אינה החוק, כי אם יישומו הכושל.

באחרונה סירב בית המשפט העליון להשלים עם טענתה של ועדה מחוזית כי המועדים שנקבעו בחוק התכנון והבנייה אינם מחייבים את מוסדות התכנון, וכי אין חובה להפעיל את ה"סנקציה" של מינוי ועדה להשלמת תוכניות אם הוועדה המחוזית לא עומדת בזמנים. בפסק דין נוקב קבע בית המשפט העליון כי "עומס העבודה המוטל על מוסדות תכנון ידוע ומוכר; איננו מתעלמים מכך, אך איננו יכולים להתעלם גם ממצוות המחוקק".

בית המשפט העליון קבע כי מינוי ועדה להשלמת תוכניות כאשר ועדת תכנון לא עומדת בזמנים הוא מנדטורי, והוסיף: "אם ישתכנע המחוקק כי יש דרכים אחרות לעמידה בלוחות זמנים, 'הכדור מצוי במגרשו', ולו הפתרונים". אין ספק כי מדובר במהפך של ממש. מהפך שבית המשפט העליון בעצמו (מפי השופטת א' חיות) הגדירו כפסק דין שיש בו "השלכות דרמטיות", פסק דין שמתרה בוועדות התכנון לעמוד במועדים שנקבעו בדין.

ימים ספורים לאחר מכן קבע בית המשפט המחוזי לעניינים מנהליים כי הוא מוסמך לגדור את המועדים להשלמת תוכניות בוועדה, וכך עשה. השתלשלות אירועים זו מלמדת כי מוטב להמשיך ולפעול על בסיס חוק התכנון והבנייה הקיים במקום לערוך רפורמה עתירת סעיפים, שעלולה להכניס בוקה ומבוקה ומבולקה במערכות התכנון בשנים הבאות.

תחלואיה של המערכת נובעים, כאמור, מיישום לא מספק של החוק. הפתרון צריך להיות שיפור המערכת התכנונית, ולא חקיקה חדשה. יש להותיר את החוק על כנו, ולהקצות משאבים נוספים (כוח אדם ותקציבים) שיבטיחו כי הוא ייושם ככתבו וכלשונו.

הכותב הוא מומחה לדיני תכנון ובנייה