האוליגרכים של אמריקה בפאניקה

התגובה ההיסטרית של המאיון העליון למחאה בוול סטריט יכולה ללמד אותנו דבר חשוב

ימים יגידו האם המחאות בוול סטריט יביאו לשינוי בכיוון של אמריקה, אולם המחאה כבר עוררו תגובה היסטרית באופן יוצא דופן מצד וול סטריט, אנשים עשירים מאוד באופן כללי, פוליטיקאים ופרשנים אשר מקפידים לשרת את האינטרסים של המאיון העשיר ביותר.

אפשר ללמוד דבר חשוב מתגובה זו - שהקיצונים שמאיימים על ערכי אמריקה הם אלו שהנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט כינה "אצולה כלכלית", ולא האנשים החונים בפארק זוקוטי.

ראו למשל כיצד פוליטיקאים רפובליקנים מתארים את ההפגנות הבינוניות בגודלן, גם אם הולכות וגדלות, אשר כללו כמה עימותים עם המשטרה - עימותים שנראה כי נבעו מתגובה מוגזמת מצד המשטרה - אך רחוקות מלהיות מהומות. למעשה, התנהגות המפגינים לא מתקרבת אפילו להתנהגות מפגיני "מסיבת התה" בקיץ 2009.

למרות זאת, מנהיג הרוב הרפובליקאי בבית הנבחרים בארה"ב, אריק קנטור, הכתיר את המפגינים בתור "כנופיות" אשר "מסיתות אמריקאים נגד אמריקאים". המתמודדים על מועמדות המפלגה הרפובליקאית לנשיאות התייחסו אף הם למפגינים בוול סטריט, אותם האשים מיט רומני בניהול "מלחמת מעמדות", בשעה שהרמן קיין כינה אותם "אנטי-אמריקאים". עם זאת, החביב עלי ביותר הוא הסנאטור רנד פול, אשר משום מה מודאג מכך שהמפגינים יתחילו לבזוז מחשבי אייפד, מכיוון שהם מאמינים שלא מגיע לעשירים שיהיו להם מחשב אייפד.

מייקל בלומברג, ראש עיריית ניו יורק ואיל-פיננסי בפני עצמו, היה מעט יותר מתון בדבריו, אולם עדיין האשים את המפגינים בכך שהם מנסים "לקחת משרות מאנשים עובדים בעיר הזאת" - התבטאות שאין שום קשר בינה לבין המטרות האמיתיות של התנועה.

ואם צפיתם בערוץ CNBC, יכולתם לשמוע פרשנים מדברים על כך שהמוחים "מניפים דגלים משונים" ושהם "תומכים של לנין".

הדרך להסביר את כל התופעות הללו היא להבין שמדובר בתסמונת רחבה יותר, במסגרתה עשירים אמריקאים אשר גורפים הון ממערכת שמוטה לטובתם, מגיבים בהיסטריה בכל פעם שמישהו מעיז לדבר על כמה המערכת מוטה.

בשנה שעברה, כפי שאתם אולי זוכרים, כמה מברוני המגזר הפיננסי השתוללו בעקבות ביקורת מעודנת מאוד כלפיהם מצד הנשיא אובמה. הם האשימו את אובמה בכך שהוא כמעט סוציאליסט רק מכיוון שתמך ב"חוק וולקר", אשר יאסור על בנקים שקיבלו ערבויות מהממשל הפדרלי לעסוק בהשקעות ספקולטיביות מסוכנות. באשר לתגובתם על תוכנית לסתום פרצה בחוק שמאפשרת לחלק מהם לשלם שיעורי מס נמוכים באופן יוצא דופן - ובכן, סטיבן שוורצמן, יו"ר בלקסטון, השווה את היוזמה לפלישת היטלר לפולין.

היה גם קמפיין רצח האופי נגד אליזבת וורן, ממובילת הרפורמה ברגולציה הפיננסית אשר מתמודדת כעת על מושב בסנאט מטעם מדינת מסצ'וסטס. באחרונה זכה לפופולריות עצומה ביו טיוב סרטון וידיאו בו טוענת וורן באופן ברהיטות בעד מיסוי העשירים. אף אחד מהדברים שאמרה בסרטון לא היה קיצוני - והוא לא היה יותר מאשר גירסה מודרנית של אמרתו המפורסמת של אוליבר וונדל הולמס כי "מסים הם מה שאנחנו משלמים בחברה מתורבתת".

אבל אם מקשיבים לאלו שיוצאים באופן קבוע להגנת העשירים, אפשר לחשוב שוורן היא גלגול של לאון טרוצקי. ג'ורג' וויל הכריז שיש לה "סדר יום קולקטיביסטי", ושהיא "רואה באינדיבידואליזם משהו מפלצתי". ראש לימבו כינה אותה "טפילה ששונאת את הגוף שממנו היא ניזונה, אשר מכונה להרוס את הגוף בעודה מוצצת ממנו את החיים".

מה קורה פה? התשובה היא כמובן, כפי ששליטי היקום מוול סטריט ודאי מבינים עמוק בפנים, שלא ניתן להגן מבחינה מוסרית על עמדתם. הם אינם ג'ון גאלט מהרומן "מרד הנפילים" של איין ראנד; הם אפילו לא סטיב ג'ובס. הם אנשים שהתעשרו ממכירת תוכניות פיננסיות סבוכות אשר, בנוסף לכך שלא היטיבו עם העם האמריקאי, סייעו להכניס אותנו למשבר שהשלכותיו ממשיכות להרוס את חייהם של עשרות מיליוני אזרחים.

אולם הם לא נדרשו לשלם על כך מחיר כלשהו. המוסדות שלהם חולצו בכספי משלמי המסים, כמעט ללא התחייבויות מצדם. הם ממשיכים ליהנות מערבויות מפורשות ומשתמעות של הממשל הפדרלי - ובאופן בסיסי הם ממשיכים לשחק במשחק הטלת המטבע שבו עץ הוא הם מרוויחים, ופלי הוא משלמי המסים מפסידים. והם גם נהנים מפרצות בחוקי המס שבעזרתם אנשים עם שכר של מיליוני דולרים משלמים מסים בשיעור זהה לאלו שמשלמות משפחות בנות המעמד הבינוני.

היחס המיוחד לו הם זוכים אינו סובל בחינה מדוקדקת - ולכן, כפי שאתם רואים, אסור שהוא ייבחן באופן מדוקדק. כל מי שמעז להצביע על המובן מאליו, לא משנה כמה הדבר נעשה באופן מתון ורגוע, מייד מוצג בתור השטן בכבודו ובעצמו ומסולק מהבמה. למעשה, ככל שהמבקרים נשמעים יותר הגיוניים ומתונים, כך גובר הצורך להציג אותם כשטניים - וזו הסיבה להטחת הרפש המיידית באליזבת וורן.

אז מה פה מתנהג באופן אנטי אמריקאי? לא המפגינים, אשר פשוט מנסים להשמיע את קולם. לא, הקיצונים האמיתיים כאן הם האוליגרכים של אמריקה, אשר רוצים להשתיק כל ביקורת על מקורות עושרם.