אל תחפשו את שיאני השכר

כבכל שנה מעוטרת חגיגת דו"ח השכר במגזר הציבורי בתיאור שכר המיליונים של רופאי בתי החולים - ובאותם 10 נתבי אוניות שחוזרים הביתה בכל חודש עם 70 אלף שקל. אלא שהמחדל האמיתי בחגיגת השכר לא נמצא בהכרח ברשימה השנתית והסנסציונית של 1,000 בעלי השכר הגבוה. עם כל הכבוד ל-19 עובדי חברת נמל אשדוד אשר השתחלו לרשימת 1,000 המאושרים, מעניינת יותר העובדה כי 18.3% מעובדי הנמל (234 עובדים) זכו בטבלאות השכר של 2010 במעמד מיוחד.

את השכירים בחברות הממשלתיות מקטלג אגף השכר באוצר לשלוש קבוצות: "בעלי התפקידים" - שהם חברי הנהלה; "בעלי השכר הגבוה" - שהם עובדים המשתכרים מעל 90% משכר מנכ"ל החברה; ו"המדורגים" - שהם כל השאר.

קבוצות ההנהלה ובעלי השכר הגבוה בחברת נמל אשדוד היוו אשתקד 18.3% מכלל עובדי הנמל, לעומת 14.9% בלבד שנמנו על קטגוריות שכר אלה בשנת 2009 (190 עובדים). גם בנמל חיפה נוספו בתוך שנה אחת לרשימת מקבלי השכר הגבוה בחברה לא פחות מ-53 עובדים, אשר העלו את שכבת המשתכרים גבוהה בנמל הצפוני מ-11.1% ב-2009 ל-15.7% מן העובדים ב-2010 (170 עובדים).

כלומר, בעוד שהכל נוטים להתביית בטבעיות על שיאני השכר - שכבת הנהנים מ"סתם" שכר גבוה בחברות הנמלים עובתה עד כדי כך, שכל עובד שישי בהן נחשב כיום לבעל "שכר גבוה" כהגדרת האוצר. רק לשם המחשה, בחברת החשמל וברכבת ישראל מאויישת שכבת שכר בכירה זו בכ-2.2% בלבד מהעובדים. כלומר שכבה רזה פי 7-8 מזו של עמיתיהם בנמלים.

אם לא די בכך, הרי שעלות שכרו של מנכ"ל נמל אשדוד למשל - המשמשת כאמור נקודת ייחוס להגדרת גבולות "בעלי השכר הגבוה" בנמל - גבוהה ב-16% מזו של מנכ"ל חברת החשמל.

תופעה ייחודית זו לנמלים אינה תוצר של קונספירציה - אלא תוצאה של רפיסות ממשלתית נמשכת. בשנים 2005-9 זינק שכרם הנומינאלי הממוצע של עובדי הנמלים בשיעור של 30%, לעומת גידול של 11.5% בשכר עמיתיהם העובדים במגזר הציבורי. פער זה התקבע במסגרת הסכם השכר שנחתם עם עובדי הנמלים ב-2005 - במקביל לחתימתם על הסכם הרפורמה. במסגרת הרפורמה אמורים היו הנמלים לצאת בפברואר 2010 בהנפקה ראשונה של מניותיהם, בעוד שהאוצר אמור היה לשבת עם העובדים על ההסכם הקיבוצי החדש. אלא שהסכמים ומציאות לחוד.

חרף התחייבותם בכתב, מסכלים משך שנתיים עובדי הנמלים, בגיבוי ההסתדרות, כל ניסיון לעמוד בהסכם הרפורמה ולצאת בהנפקה. זאת, למרות שתמורת הסכמתם לכך קיבלו מקופת המדינה הטבות שכר ב-1.2 מיליארד שקל.

אלא שבמקום לעמוד על קיום ההתחייבות מ-2005 ולבוא בחשבון עם מפרי ההסכם בנמלים, זכו אלה דווקא בפרס. בהסכם שערורייתי שנחתם עימם לפני שנה העמיק האוצר את הפלייתם של עובדי הנמלים, ונעתר לדרישתם לתוספת שכר שנתית של 3% - מעבר לתוספת השכר שקיבלו יתר עובדי המגזר הציבורי (6.25% בשלוש שנים). באשר לעובדי דור ב' בנמלים - המונים כ-600 עובדים - אלה אף זכו לתוספת מכופלת של 5% לשכרם.

הסכם זה, בתוספת פרמיות שונות, היה שווה לעובדי הנמלים ב-2010 כמעט 80 מיליון שקל, אשר נותבו לכיסיהם, במקום כדיבידנד לקופת המדינה. איזו סיבה יש להם לפיכך להתרגש מכותרות על שכרו של איזה נתב?