ילדים לא נולדים בגיל שלוש

>> תחום החינוך לגיל הרך נהפך לאחד מדגלי המחאה החברתית. על סדר היום עלתה חשיבותן של המסגרות לגיל הרך. מסגרות מיטיבות הן חלון הזדמנויות להתפתחות ילדים, מצמצמות פערים ומסירות חסמים להשתלבות הוריהם בעבודה. לראשונה גם ציבור ההורים התריע - מחאת העגלות הבליטה את יוקר המחיה של הורים עובדים.

בשנים שבהן הורים צעירים משתכרים פחות הם נאלצים להוציא סכומים גבוהים על מסגרות החינוך ועל הטיפול בילדיהם. עלותן הגבוהה - 1,500-3,500 שקל בחודש (כולל במגזר הפרטי) - מגבילה את נגישותם. תקופת המעון תעלה להורים כ-50 אלף שקל (וזאת במעונות בתעריפים מפוקחים). לא כולם מסוגלים לכך והתוצאה נעה מפתרונות דחוקים עבור הילדים עד הימנעות מיציאה לעבודה. נמצא שחינוך לגיל הרך הוא מוצר יסוד המחייב תמיכה ממשלתית ברורה ומוגברת.

ועדת טרכטנברג זיהתה את שורש הבעיה - מצוקה כלכלית אמיתית וכואבת של משפחות עובדות עם ילדים בגיל הרך בשכבה רחבה של החברה. עם זאת, דו"ח הוועדה, הכולל המלצות משמעותיות לגבי גילאי שלוש עד תשע, מאכזב באשר להמלצותיו לגבי גילאי לידה עד שלוש - והרי ילדים לא נולדים בגיל שלוש.

הפתרונות המוצעים הם אותם פתרונות מוכרים, חלקיים, מינוריים ובעיקר ללא ראייה כוללת וארוכת טווח. ברור לכל שאין פתרונות קסם וקיימת מגבלת משאבים, אך הוחמצה ההזדמנות להוציא לפועל, גם אם באופן הדרגתי, שינוי של ממש.

הדו"ח פותח בהמלצה המוצגת כמהותית - העברת הסמכות בתחום משר התמ"ת לשר החינוך. אלא שהעברת הנושא אינה ערובה לשינוי מבני, שיבטא שינוי בתפישת העולם. הלכה למעשה, המסגרות לגיל הרך פועלות מול כמה משרדים ורשויות, לעתים תוך יצירת כפילויות ואי מיצוי של שירותים קיימים. לפיכך, נדרשת רשות שתקשר בין תחומי החינוך, הטיפול, הבריאות, הרווחה, הבטיחות ועוד היבטים הנוגעים לגיל הרך, תוך הבטחת רצף שירותים וללא תלות בקונטקסט פוליטי.

המלצה נוספת מתייחסת לחקיקה בנושא פיקוח על המסגרות. זה יעד חשוב, אבל הוא אינו עונה על הבעיות שזוהו. חוק הפיקוח מטופל כבר כמה קדנציות. קידומו התעכב בשל אי פתרונן של בעיות אובייקטיביות. הדו"ח מאזכר חסמים לאכיפת החוק על מעונות פרטיים, אך אינו מציע פתרונות. החשש הוא שהעמקת הדרישות תעלה מחירים ותוביל לסגירת מעונות.

אין פרופורציה בין המלצת הדו"ח להרחבת היצע המסגרות ובין היקף הצרכים. הנתונים מלמדים על כ-470 אלף ילדים בגיל ינקות עד שלוש, שרק כ-100 אלף מהם נמצאים במסגרות בפיקוח. כיצד ניתן להסתפק בהמלצה למעונות נוספים במימון ציבורי בהיקף שייתן מענה ל-30 אלף ילדים בלבד?

גם ההמלצה להעמקת ההדרכה וההכשרות המקצועיות בתחום - נכונה ככל שתהיה - נוגעת בקצה הקרחון בלבד. ללא טיפול של ממש בשכר העובדים (ובעיקר העובדות) וללא מתן עדיפות לאומית לתחום חינוכי זה, לא יתרחש כל תיקון, והמחסור בכוח אדם בענף רק יחמיר.

ובאשר למתן זיכוי ממס עבור ילד במעון - כיוון מעשי, אך רק עבור מי שהכנסתם מגעת לסף המס. לפיכך, הוועדה מבקשת להעביר את נקודות הזיכוי לגברים, שכן רק 25% מהנשים מגיעות כיום לסף המס. כיצד ניתן לבסס פתרונות על שיטה שטמון בה אי שוויון בין גברים לנשים?

בסופו של דבר, הדו"ח אינו עוסק בעלויות הגבוהות של המסגרות לגיל הרך. הפשרת חוק חינוך חובה חינם לגילאי שלוש-ארבע לא פותרת את מצוקת ההורים לילדים צעירים יותר. ההזדמנות לבצע שינוי משמעותי לא נוצלה. למרות המידתיות הנדרשת והמובנת, היה ראוי לכוון אחרת. הדו"ח אינו מביא בשורה חדשה ואין בו התייחסות משמעותית לבעיות היסוד של גיל ינקות עד שלוש - שכר הלימוד הגבוה, המחסור במסגרות והיעדר מדיניות ומחויבות ארוכות טווח בנוגע למצוקה של הורים עובדים לילדים בגילים אלה.

הכותבת היא ד"ר ומנהלת האגף לגיל הרך בויצ"ו העולמית