מי יגבה מסים מהעשירים?

"צדק חברתי" זעקה המחאה החברתית, ודרשה כי העשירים בישראל ישלמו יותר מסים כדי לממן יותר שירותים חברתיים לעניים ולמעמד הביניים. צדק חברתי הוא אכן סיסמה יפה, וגם ועדת טרכנטברג שעתה לה כשהמליצה על העלאת המיסוי על העשירים - שיעור מס ההכנסה לבעלי השכר הגבוה מאוד יועלה ל-50%, ומס רווח ההון שלהם יועלה ל-32%. זאת פרט להעלאת מסים על מעסיקים (מס חברות, ביטוח לאומי).

יופי של סיסמאות נתקבעו לנו כאן, ועכשיו נותר לעסוק רק בפרט פעוט אחד: מי, לכל הרוחות, אתם חושבים שיגבה את המסים מהעשירים? רשות המסים? הצחקתם.

כדאי לו, לאזרח הישראלי, להעיף מבט במצבה של רשות המסים בעשור האחרון, ובעיקר בעת האחרונה. זה חודשים ארוכים לרשות המסים אין ראש רשות אפקטיבי. בראש הרשות אמנם עדיין עומד יהודה נסרדישי, אבל כדאי לזכור כי נסרדישי ביקש לפרוש מתפקידו כבר באפריל 2011, ומאז הוערכה כהונתו שלוש פעמים בשל חוסר יכולת למצוא לו מחליף.

שר האוצר מינה ועדה מקצועית לאיתור ראש רשות מסים חדש - ועדה יוצאת דופן בהרכבה, ברשות מנכ"ל משרד האוצר הפורש חיים שני, שכוללת נציגים של משרד ראש הממשלה ומשרד המשפטים, את יו"ר בנק לאומי, דוד ברודט, וכן נציגי ציבור - וזו התענתה חודשים ארוכים בניסיון לאתר מחליף ראוי.

העינוי היה רב במיוחד משום שמספר המועמדים לתפקיד היה מועט מהצפוי. למעשה, ההגדרה מועט מהצפוי מטעה - גם נסרדישי נבחר לתפקידו לפני ארבע שנים כברירת מחדל, לאחר שבמשך חודשים לא הצליח משרד האוצר למצוא מועמד מן החוץ שיחליף אותו. כל רואי החשבון הבכירים, שבעבר ראו בתפקיד נציב מס הכנסה את גולת הכותרת של הקריירה שלהם, מתרחקים מהתפקיד כמו מאש. בלית ברירה נאלץ משרד האוצר לבחור אז במועמד פנימי, יהודה נסרדישי, שינסה לשקם את הרשות אחרי משבר החקירות של ראש הרשות הקודם שהורשע בפלילים, ג'קי מצא.

גם הפעם בחרה ועדת האיתור במועמד של פשרה - משה אשר, פקיד שומה למפעלים גדולים, אחד מתפקידי הניהול החשובים בתוך מערכת מס הכנסה. ועדת האיתור בחרה בו לאחר לבטים רבים, ולאחר שהחליטה כי החזון שהוא הציג לשיקומה של רשות המסים הוא המרשים ביותר. אלא שהחלטתה של ועדת האיתור המקצועית לא נשאה חן בעיני שר האוצר - ולכן השר מחפש כעת מועמד אחר במקום אשר.

קיימת מחלוקת עקרונית אם ראוי כי שר יבטל החלטה של ועדה מקצועית, ועוד כזאת שייחדה זמן רב לחיפוש מועמד מתאים - או שמא זו סמכות לגיטימית של שר. אי אפשר להתעלם מכך ששרשרת ההחלטות של שרי האוצר לגבי מינוי ראשי רשות המסים בשנים האחרונות היתה בעייתית, בלשון המעטה. די להיזכר בכך שמצא נזקק לקשרים עם מנהלת הלשכה של שר האוצר דאז אהוד אולמרט כדי להיבחר לתפקיד, וכי התלות שלו באותם קשרים היא זו שסיבכה אותו בפלילים.

כדאי גם להיזכר בניסיון ההתערבות של השר סילבן שלום במינויים בתוך מס הכנסה, שהביאה להתפטרותו של הנציב יוני קפלן. אפשר גם להזכיר כי קפלן מונה בהתערבות משפטית, לאחר ששר האוצר הזמני בנימין נתניהו ניסה לחסום את מינויו. לכך כמובן אפשר להוסיף גם את הכהונה של איתן רוב, שספג ביקורת קטלנית אישית מצד מבקר המדינה בסמוך לפרישתו מהתפקיד - ולבסוף את ההרשעה האחרונה של האחראי לחקירות ברשות המסים, דוד ואנונו.

ריבוי האירועים הפליליים והסמי-פליליים ברשות המסים בעשור האחרון אינו מותיר ספק כי משהו רקוב בממלכת דנמרק, וההתערבות היתרה של שרי האוצר במינוי ראש הרשות בוודאי לא הועילה לניקיון המערכת או לקידום מקצועיותה. כדאי לזכור כי ראש רשות המסים הוא כנראה התפקיד הרגיש ביותר במגזר הציבורי - פרט לתפקידים במשרד המשפטים - בהיותו חורץ גורלות גם ברמה המקרו-כלכלית וגם ברמה המיקרו-כלכלית.

ראש הרשות הוא זה שיקבע אם אלמוני פלמוני ישלם יותר או פחות מס - יקבע באופן אישי ישיר, או שיאותת לעובדיו ויגרום להם לפעול בשמו - ולכן יש לגורמים רבים במשק אינטרס אישי ישיר להשפיע על בחירת ראש הרשות. מדובר באינטרס אישי ישיר גדול יותר מאשר לכל תפקיד אחר בממשלה. במקרה של מצא קיומו של אינטרס כזה, שהביא לבחירת ראש הרשות, הוכח בבית המשפט. האם ייתכן כי היו מקרים נוספים שראש רשות המסים נבחר מתוך מניעים פסולים שלא נחשפו מעולם?

התחושות הקשות לגבי אופן מינוים של ראשי רשות המסים מצטרפות לתחושות הקשות לגבי אופן הניהול של רשות המסים בעשור האחרון. כאמור, הרשות היא ראש החץ לקיומו של צדק חברתי - היא זו שצריכה לגבות מס מאנשי העסקים העשירים ביותר בישראל. לשם כך היא צריכה להתמודד עם מיטב המוחות החשבונאיים בישראל, ולהצליח לפצח את תכנוני המס המתוחכמים ביותר. בנוסף, היא צריכה להשקיע את מרב המאמצים כדי להגביר את האכיפה כנגד הכלכלה השחורה - שוועדת טרכטנברג אמדה את היקפה ב-23% מהתמ"ג. לשם כך זקוקה רשות המסים לכלים - תקציב, כוח אדם ועובדים מיומנים ומתוחכמים.

ואולם רשות המסים חסרה את הכלים האלה. בשעה שמספר המשימות שהוטלו על הרשות גדל (כמו מס הכנסה שלילי), מאז 2006 מספר תקני כוח האדם ברשות פחת בכ-2%, ל-5,126 עובדים ב-2011. התקציב של הרשות אמנם גדל, אבל בשיעור זניח - גידול של 13% בחמש שנים, לכ-1.7 מיליארד שקל.

הנתונים מלמדים כי רשות המסים היא גוף מוזנח מבחינת השקעת משאבים וכוח אדם. בוודאי אין עדות להשקעת המשאבים הנדרשים כדי שרשות המסים תוכל להתמודד עם המשימות הענקיות של הגדלת הצדק החברתי באמצעות אכיפה נגד כלכלה שחורה ופיצוח של תכנוני המס של טובי רואי החשבון. האם זה מקרי כי הגוף שאמור להיות ראש החץ של גביית המסים מעשירי ישראל הוא גוף מוזנח ועלוב - גם מבחינת משאבים וגם מבחינת הדרך שבה נבחרים מנהליו? האם יכול להיות שלמערכת הפוליטית בישראל נוח עם מצב שבו רשות המסים היא כלב נובח, אך נעדר יכולת נשיכה של ממש?

התשובה לכל השאלות הללו אינה ברורה, אבל מה שברור הוא שאם העם באמת רוצה צדק חברתי, כדאי לו לוודא שיש מי שמסוגל לספק לו את הצדק הזה בתוך שורות הממשלה.