האם דפני ליף יכולה להתקבל לעבודה בחברת חשמל

ככל שהמחאה עוזבת את הרחובות ועוברת למגרש הפוליטי, כך גובר הבלבול - כמו גם הבחילה. מצד אחד, המפלגות, הפוליטיקאים ושאר האינטרסנטים מנסים כל אחד למשוך לכיוון שלו ולמרוט את דו"ח טרכטנברג. מצד שני, ובעצם מאותו צד, מנהיגי המחאה, שמגבירים את התנגדותם, מייצרים קואליציות מוזרות ומבלבלים את היוצרות.

את אהוד ברק, אביגדור ליברמן, שרגא ברוש ומירי רגב (חברת הכנסת מירי רגב), אנחנו רגילים לשמוע אומרים א' ומתכוונים לב'. מילא. אבל למה גם מנהיגי המחאה נעשו פתאום פוליטיקאים? המנהיגים הצעירים, הנמרצים והמוצלחים, שהתאהבנו בהם לאחר שהובילו את ישראל לאחד הקיצים היפים בתולדותיה, תומכים באנשים הלא נכונים.

בכלל, קשה להבין את ההתנגדות שלהם לדו"ח טרכטנברג, אחד המסמכים המרשימים ומעוררי ההשראה שנכתבו אי פעם על ידי גוף ממשלתי בישראל. כיצד הם מבטלים בקלות רבה כל כך את פירוק המונופולים, את הגברת התחרותיות במשק ואת פתיחתם של שווקים וחסמים כלכליים? כיצד הם מתנגדים לחשיבה חברתית יותר, להפרטה מסודרת יותר, להגבלת שכר הבכירים המטורף ולקביעות ערכיות בנוגע לסולידריות, שוויון הזדמנויות ודמוקרטיה?

לא שאין מה לשפר. יש עוד המון - אבל אימוץ הדו"ח על ידי הממשלה אתמול הוא הישג מרשים, שרשום על שמם של מובילי המחאה. ודווקא עכשיו הם למדו את כללי המשחק של הפוליטיקאים.

והכי מצחיק - את מי הם מחבקים בימים האחרונים? את יו"ר ש"ס, אלי ישי, ואת יו"ר ההסתדרות, עופר עיני - שני האנשים שאחראים במידה רבה לנטל המחיה ולקריסה של מעמד הביניים.

ישי, הממשיך להוביל את התנועה שלו לבערות, לעוני ולאי-השתתפות במעגל העבודה, במערכת המס ובשירות בצה"ל, קיבל אתמול מדפני ליף מחמאה ("גבר"). עיני - שבכלל ייצר ספין שבמסגרתו הוא פתאום נהפך ל"מושך בחוטים" - לאיש שפועל מאחורי הקלעים, מפעיל לחצים על הממשלה, מנהל את מנהיגי המהפכה וסוגר עניינים עם איציק שמולי. זהו אותו עיני שמאהלי המחאה הקיאו מקרבם בתחילת הדרך. אותו עיני שנכשל במאבקי השכר של הרופאים והעובדים הסוציאליים, שלא עשה דבר לטובת הציבור מאז תחילתה של מחאת הקוטג', ושאפילו בוועד הרכבת לא שמים עליו.

החיבור בין עיני לאנשי המחאה מוזר, שכן עיני הוא הטייקון הגדול מכולם, שאחראי לכשלי השוק אולי יותר מכל הטייקונים בישראל. עיני - השומר על המונופולים שלו בנמלי הים, בחברת החשמל וברשות שדות התעופה, ולפיכך מתנגד לוועדת טרכטנברג - נזכר פתאום בעובדי הקבלן.

האם ליף יכולה להתקבל לעבודה באחד המונופולים של עיני, למשל בחברת חשמל? כמובן שלא. היא לא מחוברת. אין לה אבא או דוד שעובד שם. ליף תמשיך לשלם חשבון חשמל מנופח, תמשיך לסבול ממחירי מוצרים יקרים, בגלל הנמלים, ותמשיך לקבל שירות גרוע בשדה התעופה וברכבת. האם שמולי יוכל להתקבל לעבודה במכבי האש? שישאל את קוסטיה קריניצקי, סגן אלוף ישראל בקרב עשר, שניסה להתקבל ו"נכשל" במבחן בטיפוס על סולם.

בבחירה בין עיני וישי למנואל טרכטנברג ולשאר חברי הוועדה, ברור במה אנשי המחאה צריכים לבחור - וברור גם כי הם בוחרים באפשרות ההפוכה.