ההזדמנות הגדולה של המתמחים

1. ביום חמישי קרוב לחצות, כשדלתות אולם בית הדין הארצי לעבודה בירושלים כבר נסגרו ואחרוני המתמחים עזבו את המקום, נתקלנו בשלושה מתמחים עם פנים די נפולות. "נו", שאלנו אותם, "אתם מרוצים?".

"אנחנו צריכים להיות מרוצים"? הם השיבו לנו בשאלה.

"מאוד!" השבנו להם, "היה לכם כאן הישג מטורף היום".

"את זה נדע רק בסוף, אם הדרישות שלנו יתקבלו", השיבו.

"אז לפחות היום, עד שתלכו לישון - אתם יכולים לטפוח לעצמכם על השכם", ענינו.

2. נתחיל מהסוף: המתמחים הגיעו ביום חמישי בבית הדין הארצי לעבודה להישג עצום בתחום יחסי העבודה. מדוע הישג?

ראשית, בית הדין החליט לאפשר להם להתפטר בלי להאשימם בביזיון בית הדין - בכך שציין בהחלטה כי הוא מכיר בכך שגם אם המתמחים הסכימו לדחות את התפטרותם עד יום שני - ייתכן שיהיו כאלה שעדיין ירצו להתפטר. המשמעות: לא יינקטו צעדים נגד מי שיתפטר.

שנית, המדינה קיבלה - באופן אולי חסר תקדים - את התנאי המוקדם של המתמחים כי המגעים ייעשו בחסותו של ראש הממשלה. זה ממש לא דבר של מה בכך. המתמחים, שכלל אין להם ארגון יציג משלהם, הציבו דרישה מוקדמת נועזת ולא פשוטה בכלל לחייב את מעורבותו של ראש הממשלה - ונענו בחיוב. מישהו זוכר תקדים דומה?

שלישית, ואת זאת רבים מהמתמחים אינם מבינים - הממונה על השכר במשרד האוצר, אילן לוין, הצהיר בפני בית המשפט כי הוא מכיר בכאבם ותסכולם של המתמחים. "יש תחושות אמיתיות של תסכול ואכזבה, תחושות שמחייבות טיפול", אמר לוין, ואף פירט כי התחושות הקשות נוגעות לאורך ההסכם (שנחתם לתקופה של תשע שנים), לכך שנחתם למרות התנגדות עזה בשטח ולתנאי העבודה הקשים בבתי החולים.

"אני מפציר ברופאים להיכנס לדיאלוג כדי לבצע שינויים ולהביא לסיום את התחושות הקשות", אמר לוין, והבהיר כי ההסכם לא ייפתח ולא יקוצר - אך יימצאו פתרונות במסגרתו, כשהמדינה תבדוק "מאין יגיעו המקורות הכספיים לשינויים".

המתמחים שנכחו באולם שמעו רק את החלק השני של דבריו (ההסכם לא ייפתח), ובחלק הראשון לא ממש הבחינו. אבל הם טועים בפרשנות: עצם העובדה שלוין הכיר בכך שקיימות בעיות בהסכם ותסכול בשטח, ומצהיר כי הוא מוכן לחפש פתרונות שישביעו את רצונם של המתמחים - זאת לאחר שכבר יש לו בכיס הסכם חתום עם הארגון היציג (ההסתדרות הרפואית) - הוא הישג גדול מאוד מבחינתם.

לא היינו שומעים אותו מדבר כך לפני חודש וחצי. לוין חייב להצהיר כי ההסכם לא ייפתח, אבל זו סמנטיקה בלבד - המדינה כבר מצהירה כי היא רוצה לתת הישגים למתמחים, הישגים שלא ניתן להכחיש שיש להם עלות כספית גבוהה. רבים מהם, כמו יום מנוחה שבועי, מערכת הסעות ייעודית ותמורה גבוהה יותר החל בתורנות השביעית בחודש כדי להבטיח שמתמחים יבצעו רק שש תורנויות - היו למעשה הדרישות הבולטות שלהם מתחילת הדרך.

וזו רק ההתחלה. בקצרה, המתמחים, קבוצה לא מאורגנת ולא רשמית של אנשים, נהפכו ביום חמישי כמעט באופן רשמי ליחידת מיקוח דה פקטו - שכולם, כולל ראש הממשלה, מנסים לעשות הכל כדי לרצותם, אחרי שכבר נחתם הסכם קיבוצי. אם זה לא הישג - לא ברור מהו הישג ביחסי עבודה.

3. ועם זאת, למתמחים יש בעיה שהם יצטרכו להתמודד עמה: הם נמצאים כעת בשעת כושר אדירה, כנראה חד-פעמית וזמנית מאוד, שהם חייבים להפיק ממנה את המרב. הבעיה הגדולה שלהם היא שהם אינם מאורגנים, אין להם הנהגה ברורה שמקובלת על כולם, הם מתקשים לקבל החלטות (ההחלטות מתקבלות פעמים רבות בכל בית חולים בנפרד או אפילו ברמה האישית), ולא לגמרי ברור מה הדרישות שלהם. המצב הזה לא ישרת אותם ולא יביא אותם רחוק.

המדינה רוצה מאוד לסגור עמם כעת דיל, אפילו דיל טוב, אבל אינה בטוחה שיש עם מי לעשות עסקים, וליתר דיוק אינה יודעת למי ניתן להציג הצעה ומי מוסמך להחליט אם לקבל או לדחות אותה. המצב הזה לא יוכל להימשך זמן רב, והמתמחים עלולים לאבד את המומנטום. אחד התרחישים המדאיגים מבחינתם הוא שהמדינה תאפשר להם להתפטר, ואז חלקם יתפטרו, בתי החולים ומערכת הבריאות יצליחו להתמודד עם התפטרות חלקית - וכל המאבק יירד לטמיון. לפיכך, אם המתמחים באמת רוצים להגיע להישגים, עליהם להתאחד סביב הנהגה ברורה, לתת לה לעבוד ולקבל את מרותה. מהאנדרלמוסיה השוררת כעת בשטח לא יצמחו להם הישגים.

4. ייתכן שאחת הטעויות הגדולות שעשו המתמחים בשבוע שעבר היתה לדחות את שתי הבקשות האישיות של נתניהו להשעות את ההתפטרות בשבועיים. המתמחים אמנם התפוצצו כשנתניהו, שהוא גם שר הבריאות, ביקש שהות כדי "ללמוד את הנושא" אף שהמשבר מתחולל במלוא עוזו כבר חודשים והמתמחים התפטרו לראשונה כבר לפני כחודשיים, אך בהיבט של מראית עין ודעת הקהל זה לא נתן להם נקודות - להפך.

הצעד מתפרש כדחיית ידו המושטת של ראש הממשלה ופוגע בתמיכה הציבורית הגורפת למדי שבה זכו עד כה המתמחים. מנגד, המדינה טעתה כשהתעקשה שוב ושוב על צווי מניעה נגד ההתפטרות - הצעד הזה נתפס על יד המתמחים ככוחני ומשפיל, והסלים מאוד את עמדותיהם, את תסכולם מהמערכת ואת נחישותם להתפטר. ברור שכריבון המדינה חייבת לעשות הכל כדי למנוע את הקטסטרופה של ההתפטרות ההמונית, אבל זה רחוק מלהיות פתרון קבע למצב, ואפילו ראשי המערכת מודים בשיחות סגורות שלא ניתן להמשיך ב"אסטרטגיה" הזאת. חלקם אפילו חושבים שחייבים לתת למתמחים להתפטר ולהתמודד בפעם הראשונה באופן אמיתי איש-איש עם החלטתו.

5. אז האם המתמחים יכולים להיות מרוצים? הימים הקרובים יהיה כנראה קריטיים: המתמחים יידרשו להתאחד סביב הנהגה ולקבל את החלטותיה, המדינה תצטרך למצוא פתרון יצירתי לפלונטר - וכל זאת תחת איום של חידוש ההתפטרות מחר בלילה. איך זה ייגמר? כבר היה מי שאמר, ובצדק רב, כי מדובר בסכסוך העבודה הבלתי צפוי ביותר שהיה כאן בשנים האחרונות.