העריץ הגדול האחרון

אפילו בעמק הסיליקון שבו מנכ"לים הם גדולים מהחיים לא היו אנשים כמו ג'ובס; הוא היה שחצן וביריוני, אבל האמין ביכולת הטכנולוגיה להשפיע לטובה

העריץ הגדול האחרון | רשת 13

הפעם הראשונה שסטיב ג'ובס התנהג כביריון היתה בכיתה גימל. הוא וכמה חברים "הרסו, לאמיתו של דבר" את המורה, הוא אמר פעם. במשך יובל השנים הבאה, הוא לא הפסיק. הוא התעמר בעובדיו ובשותפיו כשהם נכשלו, הוא השמיץ את המתחרים כשהם לא עמדו בתחרות, ואמר לעיתונאים שחצנים לחפש את החברים שלהם. היה לו חזון של גדולה שהוא יישם כדי להמציא מחדש את תעשיות המחשבים, התקשורת והבידור, והוא לא הסכים לשום פשרה.

אולי זה הייאוש שאנשים חשים בגלל הכלכלה האמריקאית המדשדשת, אולם הכרזת מותו של מייסד אפל ביום רביעי סימנה משהו: בעידן מלא מגבלות, ג'ובס היה העריץ הגדול האחרון.

אפילו בעמק הסיליקון, שבו מנכ"לים הם אנשים גדולים מהחיים ובאימיילים על הבוקר מבטיחים טכנולוגיה שתשנה את נשמתם של אנשים, לא היה אדם כמוהו. הוא השתמש ביכולותיו כדי לתכנן מוצרים שאין אהובים כמותם באמריקה, במיוחד בזמננו.

"לנוכח האוקיינוסים של בינוניות כפויה, בתרבות האפרורית ונטולת הטעמים שמנוהלת על ידי תאגידי ענק באמצעות ועדות", כתב היזם פרי מצגר בדף הגוגל פלוס שלו, ג'ובס "הראה כי הדרך האמיתית להצטיינות היתה באמצעות הצטיינות - שאפשר לעשות דברים גדולים, לא להאמין, על ידי חוכמה וטעם מצוין וחוסר נכונות להתפשר על המקום השני".

לאחר שמותו נודע, היה שצף של רגשות בטוויטר ובבלוגים. מעריציו נאספו בכל מקום, כולל סביב ביתו, שהיה צנוע יחסית לאדם ששוויו 7 מיליארד דולר.הוא תיכנן לבנות בית אחר, אולם גם הוא היה צנוע יחסית עבור אחד מאילי עמק הסיליקון.

המקום שבו ג'ובס שילח כל רסן היה עבודתו. סיפורים על כך שהוא צעק על עובדי אפל שהמוצרים אינם מספיק טובים נפוצים מאוד. "אפית עוגה ממש יפה", אמר למהנדס אחד, והוסיף מיד כי הציפוי עשוי מצואת כלבים. תקטין ותשפר את זה, הוא ציווה עליו. אף מרכיב בעיצוב לא היה שולי מדי לתשומת לבו. על ממשק שתוכנן למקינטוש הוא אמר :"עשינו את הכפתורים על המסך כל כך יפים שתרצו ללקק אותם".

ג'ובס קטל את המתחרים, במיוחד את מיקרוסופט. החברה של ביל גייטס, שגימדה את אפל בכוחה ובעושרה במהלך שנות ה-80 וה-90, לא זכתה אפילו לתואר 'סוג ב'; ג'ובס קבע שהיא סוג ג'. גרוע מכך, הוא טען שאיננה אפילו מנסה לעמוד בתחרות.

"הבעיה היחידה עם מיקרוסופט היא שאין להם שום טעם", אמר ג'ובס ביציאה אופיינית. "אין להם שום טעם. ואני לא מתכוון בקטן, אני מתכוון בגדול, במובן שהם לא חושבים על רעיונות מקוריים, הם לא מביאים תרבות למוצרים שלהם".

זוהי איננה ביקורת מהסוג ששומעים את מייסדי גוגל, לדוגמא, אומרים בפומבי על מרק צוקרברג, מייסד פייסבוק, ולהפך. "אנחנו מתאבלים על סטיב כי אין לנו בתאגידים להט וישירות כמו שהיו לו", אמר ג'יי אליוט, לשעבר בכיר באפל שכתב ספר על שיעורי מנהיגות שלמד מג'ובס. "מחיר המניה לא הניע אותו".

כמו חברות טכנולוגיה גדולות רבות, לאפל היה צוות יחסי ציבור גדול ומרשים, אולם ג'ובס לא נתן לזה לעצור אותו. אנשים הכירו את כתובת המייל שלו - sjobs@apple.com - ושלחו לו שאלות ותלונות. לעיתים הוא הגיב, גם אם בחריפות. סטודנטית שהתלוננה על אי יכולתה להשיג מידע מצוות יחסי הציבור שלו גם לו לענות לה "תעזבי אותנו בשקט בבקשה".

הבטחון העצמי של ג'ובס לעיתים היה נדמה כשחצנות והתפארות. במסיבת ליל כל הקדושים של אפל במהלך שנותיה הראשונות והפרועות של החברה, הוא בא מחופש לישו. ביום חמישי, במחווה נדירה לאדם מן היישוב, עיתון הוואתיקן הקדיש את השער שלו לקריירה של ג'ובס. אולם היהירות שלו מותנה באמצעות אמונתו בכוחה של הטכנולוגיה לשפר את חיי האדם.

העיתון הסטירי The Onion (הבצל) הדגיש זאת באופן יפה בכתבה על מותו של ג'ובס. הכותרת, שהשמטנו ממנה מילה גסה, אמרה: "מת האמריקאי האחרון שידע מה לעזאזל הוא עושה".

מצחיק, אולם בעמק הסיליקון ממהרים לחלוק על כך. "אני לא רוצה לזלזל בבחור, הוא היה מבריק ובלתי מתפשר ונפלא, אולם יש רמה של הערצה שמגיעה מעבר למה שהגיע לו", אמר טים אוריילי, מנכ"ל חברת ההוצאה לאור אוריילי מדיה. "יהיו עוד מהפכות ומהפכנים".