על חרדים, כלכלה וסושי

■ אבולוציה, לא רבולוציה. נוהגים לדבר על מהפכה של תעסוקה וצבא אצל החרדים, אבל זו לא רבולוציה, אלא אבולוציה. לאט אך בטוח, ברגישות ובנחישות. המייחד את האנשים העוסקים במלאכה הזו בצה"ל ובאקדמיה הוא ענייניות, תבונה ואחריות ציבורית. הם לא רצים לעימות על כל פולמוס, אלא פותרים אותו בחוכמה. הם לא צועקים "לגייס את ישיבת פוניבז' לגולני". הם רחוקים מהשיח הטוקבקיסטי של "חזרו בשאלה!", "פרזיטים!", "כופרים!"

■ מי הזיז את הפאות שלי? אחד מראשי המוסדות האקדמיים החרדיים, פרופ' חילוני, אמר לי פעם שאם חסיד שלומד אצלו יקצר מעט את פאותיו, הוא ייראה בכך כישלון. כלומר, הפרופ' החילוני רואה עצמו אחראי לא רק לתואר שיקבל אצלו הסטודנט, אלא גם לרמתו הדתית והרוחנית. עד כדי כך. אין לו רצון לשנות את האמונה והמנהגים של תלמידיו. רוב המכללות אף מספקות שיעורי תורה כמעטפת חינוכית למסגרת האקדמית. מנגד, באחרונה הנחיתי פאנל בנושא תעסוקת חרדים, שבו שר בכיר בממשלה אמר לקהל החרדי בסרקאזם: "אוי ויי, החרדים מפחדים שאם ישתלבו בעבודה, בסוף הם עוד חלילה לא יהיו חרדים". אף אחד לא צחק. העברתי נושא באלגנטיות, אבל אחר כך הצטערתי שלא אמרתי לשר: "רגע, אם המטרה היא לשנות מבפנים את החרדיות, הכל יתפוצץ". אין דבר חשוב יותר מהאמון שהמחנכים והרבנים נותנים במסגרות האלה, שאכן נהנות מהערכה רבה, או לפחות מהסכמה שבשתיקה.

עצמו עיניים ובחנו את עצמכם: 2,000 חרדים שבאים בכל בוקר לסיטי התל אביבי כעורכי דין, לא כדי להניח תפילין לעורכי דין. מפחיד? מבורך? מאתגר? המהלך יציב בפנינו שאלות עומק. החרדים יגלו שהחילוני אינו המסומם שמכרו להם, אלא הבוס החביב החדש שלהם; והחילונים כבר לא יוכלו לצעוק שהחרדים לא עובדים. הדיון יפסיק סוף-סוף להיות משעמם וכלכלי (הרי לא באמת על התל"ג העולם עומד) ויתחיל להיות ערכי ותוסס. מהי בכלל יהדות, מה הערך של לימוד תורה ושל פרנסה, מה היחס של כל מגזר לערכים אלה, למה אנחנו חיים פה ביחד, ואיך. הישארו עמנו.