טרכטנברג פוגע בבטן הרכה של החרדים

>> דו"ח ועדת טרכטנברג לא קיבל השבוע את אישור הממשלה, בין השאר, בשל התנגדות סיעת ש"ס לדו"ח. את התנגדותה נימקה ש"ס בכך שהדו"ח אינו ממוקד דיו בשכבות החלשות. היא צודקת, דו"ח טרכטנברג ממוקד ברובו במעמד הביניים - המעמד המוחה - ולא בחלשים, אבל תרשו לנו לנחש כי זאת היא רק סיבה נוספת להתנגדותה של ש"ס. הסיבה העיקרית היא שדו"ח טרכטנברג יוצא בריש גלי נגד האוכלוסייה החרדית, ונגד המוסכמות הכלכליות-חברתיות שלפיהן התרגלה אוכלוסייה זו לחיות.

זה מתחיל כבר בהגדרות. ועדת טרכטנברג הגדירה את האי-צדק החברתי בישראל כנובע משני מקורות. הראשון, ההתעשרות המהירה של מעטים וסוגיית שכר הבכירים. השני, שנמצא בדיוק בקצה השני של הקשת החברתית, הוא האי-נשיאה בנטל של העניים. "ההבט השני של האי-צדק", כתבה על כך הוועדה, "מופנה כלפי אלה שאינם שותפים מספיק בנשיאת הנטל, הן בשל השתתפותם המועטה בתעסוקה, והן בשל הימנעותם משירות לכלל ובפרט משירות צבאי. מגזרים אלה הם העניים ביותר, אך תחושת הסולידריות שהיתה מתחייבת נפגמת ואף מתהפכת, מכיוון שבחלקו הגדול העוני נגרם כתוצאה מאי השתלבות במשק ובחברה". לא צריך לעסוק בפרשנות לסגי נהור, כדי להבין שהוועדה מכוונת כאן אצבע מאשימה לחרדים.

סיסמת המחאה היתה צדק חברתי, וגם הדרישה כי מי שתורם למדינה צריך לקבל ממנה יותר. ועדת טרכטנברג מסכימה עם המוחים כשהיא קובעת את הכלל כי "צדק חברתי פירושו הלימה בין תרומה ומאמץ של הפרט, לבין התגמול שהפרט מקבל בכל מישור ומישור". הכלל הזה, תתרום יותר - תקבל יותר, הוא כלל שפוגע בחברה החרדית בבטן הרכה שלה - בהיותה חברה שנסמכת למחייתה על שולחן המדינה, בלי לעבוד ובלי לשרת בצה"ל.

כל ההמלצות המרכזיות של ועדת טרכטנברג מושכות לכיוון זה - שוויון בתרומה ובהטבה. כך, את ההטבות בדיור - ללא ספק, אחת ההטבות החשובות ביותר שהמדינה יכולה להעמיד לפרט לשם שיפור רמת החיים שלו - ממקדת הוועדה רק בזוגות עובדים. "מיצוי פוטנציאל כושר ההשתכרות", מכנה זאת הוועדה, ומיצוי הפוטנציאל של בני הזוג גם יחד הוא התנאי לקבלת הטבות בשכר דירה, והוא מרכיב חשוב בקביעת הזכאות לקבלת הטבות ברכישת דירה. אין תמה ששר השיכון, ח"כ אריאל אטיאס מסיעת ש"ס, התנגד בתוקף לפרק המלצות הדיור בדו"ח הוועדה. כזכור, אטיאס ניסה לקבוע קודם לכן קריטריונים לקבלת סיוע מהמדינה בדיור, ומיצוי פוטנציאל כושר ההשתכרות של שני בני הזוג לא היה אחד מהם.

הכלל של "מיצוי פוטנציאל כושר ההשתכרות" הוא כלל אובייקטיבי. הוא אינו מבחין בין ערבים, יהודים, חרדים או חילונים. לפיכך, חרדים שכן עובדים כיום יוכלו להמשיך לקבל הטבות מהמדינה, בעוד שחרדים שלא עובדים ייאלצו להסתדר בלי הטבות אלה. בכך, ועדת טרכטנברג מחזקת מבחוץ את אותם חוגים חרדיים שהחליטו להתחיל ולקבל אחריות על חייהם, גם אם הסביבה שלהם אינה אוהבת זאת.

בכך גם ממוקדת ההמלצה העיקרית של ועדת טרכטנברג נגד אורח החיים החרדי: הוועדה שומטת את השטיח תחת התפישה של אברכים לכל החיים, בכך שהיא קובעת הגבלות על תקציבי הישיבות (כוללים). במשפט קטן ממליצה הוועדה להגביל את מספר האברכים הזכאים ללמוד לכל החיים. על פי המתווה המוצע, שמתבסס על ההמלצות של ועדת גבאי בנוגע לקבלת קצבאות הבטחת הכנסה על ידי החרדים, גברים חרדים יוכלו ללמוד בכולל (גילי 22 ויותר) רק לתקופה של חמש שנים. בתום חמש השנים, רק 15% יוכלו להמשיך לקבל תמיכה מהכולל.

כדאי להזכיר כי תקציב קצבאות הבטחת הכנסה, שבהן התמקדה ועדת גבאי, הוא 130 מיליון שקל בשנה (רק 10% מהאברכים העניים ביותר מקבלים את הקצבה). לעומת זאת, תקציב הכוללים הוא מיליארד שקל בשנה, והוא מקור המחיה העיקרי של מי ש"תורתם אומנותם". קיצוץ מהותי בתקציבי הכוללים, לא יאפשר להם להמשיך לספק מקורות מחיה למי שבוחרים ללמוד ולא לעבוד.

ההמלצה לגבי תקציב הכוללים היא דרמטית, ולא פחות דרמטית מההמלצה הנוספת לחייב עמידה במבחני מיצ"ב בבתי הספר היסודיים של הבנים - שמשמעה חובת הכנסת לימודי ליבה לבתי הספר היסודיים. שתי ההמלצות הן כל כך גורפות, שהן מהוות איום מהותי על אורח החיים החרדי. בפועל, ועדת טרכטנברג קוראת לשינוי סדרי עולם עם החרדים. לא עוד חיים מבודלים, בלי עבודה ובלי שירות צבאי, על חשבון כספי המסים של הרוב החילוני. לפי טרכטנברג, החרדים יחויבו להשתלב, גם באכיפה באמצעות קיצוץ תקציבי החינוך לבתי הספר והכוללים, וגם בתמריצים, בכך שרק חרדים עובדים יקבלו הטבות מהמדינה.

בכך יוצקת ועדת טרכטנברג תוכן לתוך הכלל שלפיו "מי שתורם גם מקבל". כל זמן שהחרדים יסרבו לתרום, בשירות צבאי או לאומי ובהשתתפות בשוק העבודה, הם גם יקבלו הרבה פחות. פלא שש"ס מתנגדת בתוקף לדו"ח?