חרם צרכנים הוא זכות, לא אנרכיה
באחרונה כינה נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, את החרם הצרכני שהכריזו הסטודנטים על תנובה "אנרכיה". האם אכן חרם צרכנים הוא שבירת הכלים הדמוקרטיים, או שהוא דווקא ביטוי דמוקרטי לגיטימי וראוי לכוחו של הצרכן?
חרם צרכנים הוא קודם כל הצבת גבול: גבול לחמדנות; גבול לתאוותנות חסרת המעצורים של תאגידים עסקיים, המתייפה במונח המכובד לכאורה "השאת רווחים" ; הוא התקוממות של מי שנפגע מהפרה בוטה של כלל הזהב בחברה דמוקרטית, "חיה ותן לחיות", ושל ערך ההתחשבות כקוד האתי שלה.
תפישה שגויה ומעוותת של המונח "חופש" מגדירה אותו כמצב של עשה כל שברצונך; זוהי למעשה הפקרות. נורמת ההתנהגות שהיא יוצרת היא חוק הג'ונגל - החזק גובר. מה שיהפוך את ההגדרה הזו להגדרה של חופש שוויוני לכל הוא תוספת של שלוש מלים - מבלי לפגוע באחר; רסן את התנהגותך, התחשב בזולת והשאר לו מרחב מחיה הוגן. רמת המחירים הגבוהה בישראל לא היתה ביטוי לחופש התנהגות מסחרי, אלא לאטימות והתעלמות מצד התאגידים הגדולים. זוהי האנרכיה בסיפור הזה, מר ברוש.
התאגידים לא ניחשו שציבור הצרכנים יגיב, וסברו כי יוכלו להמשיך ולהתעמר בו. זו היתה טעותם. אמת, בתחום יוקר המחיה הציבור סמך על הגנת הממשלה. הוא ציפה כי זו תדאג ליצירת תנאים שיבטיחו היצע נאות של מוצרים, יחס סביר של היצע וביקוש ובעקבותיו גם מחירים סבירים. הוא ציפה שהמדינה תטפח תנאים לתחרות בריאה, לריבוי שחקנים שיתחרו על לבו של הציבור באיכות, בשירות ובמחיר. למעט דוגמאות בודדות - כגון במשרד התקשורת - תוחלתו נכזבה, ולכן הוא פתח במחאה בניסיון לעורר את הממשלה למלא את תפקידה ולהגן עליו מפני המחירים המוגזמים.
במקביל פנו הצרכנים לטפל בצד הביקוש והכריזו על חרם צרכנים. מאזן האימה בין עסקים ולקוחות מבוסס על כך שהצרכנים זקוקים למוצרים ולשירותים, אך בה בעת העסקים זקוקים לצרכנים; מוצרים על המדף לא ממלאים את חשבונות הבנק של בעלי העסקים, ואף עולים להם בהוצאות ניכרות. אם הצרכנים יהיו מוכנים לשלם את המחיר של דחיית סיפוקים ויימנעו מרכישת מוצרים במשך תקופה מסוימת - ארוכה מספיק כדי לצמצם את הכנסות בעלי העסקים - בידיהם לחזק את מעמדם ולהטות לטובתם את כללי ההיצע והביקוש.
האם זו הדרך להגיע לשוק המתנהל בצורה הוגנת וסבירה? מלחמה לעולם אינה האפשרות הראשונה בסדר העדיפויות; היא כורח שלעתים אין מנוס ממנו. במציאות שבה השלטון לא מייצר תנאי שוק הולמים ובעלי עסקים מפריזים בתמחור מוצרים ושירותים, רמת המחירים הגבוהה היא הכרזת מלחמה נגד הצרכנים, וראוי שהצרכנים יגיבו - ובמלוא העוצמה. בדברי ימי הכלכלה הישראלית יירשמו חרמות הצרכנים של השבועות האחרונים באותיות של זהב, כביטוי לכוח שבידי הצרכנים.
יועצי המשברים של התאגידים העסקיים עובדים עכשיו בוודאי שעות נוספות. מוטב שייזכרו בהרכב הלשוני של המונח משבר בסינית: הוא מורכב משתי המלים סכנה והזדמנות. ראוי שייעצו ללקוחותיהם לראות במשבר הנוכחי הזדמנות לבנות את חיי הסחר העתידיים בישראל על יסודות הוגנים יותר ומתחשבים יותר, גם בתחום כיבוד זכויות הצרכן וגם בתחום סבירות הרווחים של בעלי העסקים. במציאות הוגנת יותר, ייתכן שלא נידרש עוד לחרם צרכנים.
הכותב הוא מנכ"ל המועצה לצרכנות