ומה עם החולים?

פרופ' שלמה מור יוסף פרש בימים אלה מניהולו של בית החולים המפורסם ביותר בישראל - הדסה עין כרם. עם פרישתו, לאחר 11 שנה באחד התפקידים הניהוליים הבכירים ביותר במערכת הרפואה הישראלית, התבטא מור יוסף לגבי שביתת המתמחים. "מה עם החולים?" הוא שאל שאלה רטורית, שלא נענתה.

באמת, מה עם החולים? בכל המאבק הארוך שניהלו הרופאים על ההסכם הקיבוצי החדש שלהם, קודם תחת ההסתדרות הרפואית ולאחר חתימת ההסכם נגד ההסתדרות הרפואית, עלו שאלות רבות לדיון. דנו רבות בטובת הרופאים. דנו רבות בטובת הסוגים השונים של הרופאים - כי אין דין מתמחה כדין רופא בכיר. דנו גם לא מעט בטובת הרפואה הציבורית בישראל. השאלה היחידה, שלא עלתה כלל על שולחן הדיונים בשום שלב, היתה השאלה הבסיסית הזו - מה עם טובת החולים.

"המתמחים אומרים שאם יתנו לנו יותר כסף, יצילו את הרפואה הציבורית", אמר מור יוסף בראיון. "אבל מה זה להציל את הרפואה הציבורית? כל אחד משתמש בזה לצרכים שלו. קחו למשל את נושא תורנויות הבכירים. צריך לזכור שבסוף יש גם חולים, לא רק רופאים ולחולה זה טוב שיראה אותו בלילה רופא מומחה. נוכחות של רופאים מומחים - לפחות עד חצות תשפר משמעותית את הטיפול בחולה הדחוף".

כידוע, אחת הדרישות המרכזיות של המתמחים השובתים - סליחה, מתפטרים - היא לבטל את הסעיף בהסכם הקיבוצי החדש הקובע חובת תורנות גם לרופאים מומחים. המתמחים מתנגדים לכך, אף שזה היה אחד האמצעים שננקטו בהסכם כדי להפחית את עומס התורנויות המוטל על כתפי המתמחים בלבד, בשל התפישה של "ההתמחות כמילואים". משמע, המתמחים מוכנים לעבוד ימים כלילות בתקופת ההתמחות ובלבד שידעו כי זוהי תקופה קצובה, המכינה אותם לקראת תנאי העבודה המשופרים כרופאים מומחים. הם מוכנים לתרום 5 שנות "מילואים", אבל מסרבים ליותר מכך.

הם צודקים, כמובן. קשה בהחלט לנהל אורח חיים של רופא, שנדרש כל חייו להקדיש לילות לתורנויות בבתי החולים. זה בהחלט קשה ולא נוח לרופא, ולכן הרופאים לא רוצים בכך. זאת, גם אם טובת החולים דורשת בדיוק את זה.

תורנויות מומחים, נבהיר מיד, אינן נעשות כתרומה לקהילה. ההסכם הקיבוצי החדש מייעד סכום של 3,000 שקל עבור כל תורנות כזו (ולאחריה, זוכה הרופא ליום חופשה בתשלום). בכך התכוון ההסכם הקיבוצי גם להקל את העומס על המתמחים וגם להתמודד עם טענת "הרס הרפואה הציבורית" - בכך שהרופאים הבכירים עוזבים את בתי החולים אחר הצהריים, כי הרבה יותר משתלם להם לעבוד בקלינקה הפרטית או בקופות החולים. עם תשלום של 3,000 שקל לתורנות, נראה היה שנקודת האיזון בין כדאיות ההשארות בתוך תחומי בית החולים בלילה ובין יציאה לעבודה בחוץ, אמורה להשתנות.

רק לא לטעמם של הרופאים. הם מתנגדים להצעה שרופאים בכירים יישארו בבית החולים בערב ובלילה, גם תמורת תשלום של 3,000 שקל, בה בשעה שהם ממשיכים לתקוף את ההסכם הקיבוצי כהסכם ש"הורס את הרפואה הציבורית בישראל". זאת למרות שההסכם מייעד סכומים משמעותיים להשארת רופאים בתוך בתי החולים בשעות אחר הצהריים והערב.

בנוסף, ההסכם מייעד גם סכומים משמעותיים לחיזוק הרופאים בפריפריה, על חשבון הרופאים במרכז הארץ, בניסיון לצמצם את הפערים במצבה של מערכת הבריאות בין המרכז לפריפריה. גם זה, כידוע, צעד שאמור לעלות בקנה אחד עם טובת החולים. החולים בפריפריה דווקא. "הדרישות של המתמחים הן לגיטימיות", אמר על כך מור יוסף, "אבל להפוך את זה למאבק אלים זה לא נכון. אני מודאג מאוד מכך שהתגובות של אחרי ההסכם מעבירות מסר ברור לאוצר ולוועדים אחרים, שוועד צריך לדאוג לחזקים ולא לחלשים. כי אם הוא דואג לחלשים, החזקים אחר כך מקעקעים אותו".

הרופאים חזקים מלכתחילה. שכרם הממוצע הוא השני בגובהו במגזר הציבורי - רק השופטים משתכרים יותר מהם. גם בהשוואה של עלות לשעת עבודה - בהתחשב בכך שרפואה היא מקצוע חירום, המתבסס על עבודה של 24 שעות ביממה, כלל לא ברור אם יש מקום לבדוק את העלות לכל שעת עבודה - שכרם גבוה בהרבה משל מרבית המקצועות הציבוריים האחרים. כידוע, רופאים בכירים לא עושים תורנויות, ולכן מספר שעות העבודה שלהם אינו חריג.

הרופאים הם גם הקבוצה היחידה במגזר הציבורי שמותר לה לעבוד בעבודה נוספת. לא רק, אלא שהמגזר הציבורי מספק לרופאים את העבודה הנוספת שלהם - קופות החולים מעסיקות את הרופאים בעבודה בקהילה, שהיא בעלת חשיבות רפואית גבוהה אפילו מזו של בתי החולים. כך שממוצע השכר שלהם, שגם כך הוא שני רק לשופטים, הוא בפועל גבוה הרבה יותר.

רופאים, לפיכך, הם חזקים מלכתחילה, ומי שמובילים את השביתה הנוכחית הם הרופאים החזקים ביותר - הרופאים במחלקות המבוקשות בבתי החולים המבוקשים של מרכז הארץ. בגלל שיש לרופאים הרבה כוח, הם גם קרוב לוודאי יצליחו להכניע את המדינה: המדינה תשבר, הסכם השכר ייפרץ, הרופאים יקבלו תוספות שכר נוספות לאלה שהובטחו להם, ו"הרפואה הציבורית תינצל ממשבר". כלומר, הרופאים יקבלו יותר שכר ולכן לא יהיה יותר משבר.

ומה עם החולים? הם ימשיכו להגיע לבתי חולים ריקים ממומחים בשעות הערב, ולמערכת רפואה ציבורית עם פערים גדולים בין מרכז לפריפריה. לא נורא, העיקר שלרופאים טוב.