פוליטיקאית. נקודה

קל לקרוא את "אנחנו" - ספרה החדש של שלי יחימוביץ'. הספר הוא אוסף של מחשבות מתובלות בטוריה מהעיתונות, מהטלוויזיה וכמובן - נאומיה בכנסת.

קשה שלא לחשוב על עיתוי יציאת הספר - רגע לפני הפרמייריס במפלגת העבודה. במהלך הקריאה מוצא עצמו המעיין תוהה מדוע עסוקה יחימוביץ' בסיכום משנתה החברתית דווקא עכשיו. אך המוטיבציה לא משנה את התוכן, וזה, ללא ספק, מעניין מאוד.

לזכותה של יחימוביץ' יאמר שהיא עקבית. באקלים פוליטי שכולו זיגזוגים, נחמד לעקוב אחרי אדם שאומר את אותן אמירות חברתיות במשך שנים ארוכות - בין אם הן סקסיות או לא.

כזכור, יחימוביץ' היתה זו שפתחה במאבק מול מנכ"ל סופרפארם, ליאור רייטבלט, על זכות הישיבה של הקופאיות; זכור מאבקה המתוקשר נגד שרי אריסון בזמן פיטורי 800 עובדי בנק הפועלים; זעקותיה לזכויות עובדי הקבלן; בשבתה כחברת כנסת תמכה בחום בוועדת ששינסקי נגד דרישותיו של יצחק תשובה ותמלוגי הגז, והיא עדיין הרוח החיה מאחורי הניסיון להביא להפחתת שכר הבכירים.

הקרקע האידיאולוגית של יחימוביץ' מוצקה ובולטת. לכן, כנראה, נהפכה האשה שכף רגלה לא דרכה במאהלים לזוכה הגדולה, כשהיא נישאת על גלי המחאה החברתית משל היתה לא פחות ממנהיגתה.

אם לזכותה ייאמר כי מאז ומעולם עמדה כנגד עשירי המדינה ולצדם של מוחלשיה, הרי שלגנותה ייאמר כי פעמים רבות מדי נהפך קולה לסוג של אוטומט. עבור יחימוביץ', כל ועד הוא פאר היצירה, וכל שביתה - חכמה ומוצדקת. חברת החשמל היא מהדברים הטובים שקרו למדינה, עובדי רשות שדות התעופה גם הם מהטובים שהכרנו, על ההסתדרות אין לה אף מלה רעה. חבל שכך, שכן יחימוביץ' היא קול חזק ואינטליגנטי, ומקול כזה היינו מצפים לשיקול דעת ענייני.

לא לחינם לא נשמע קולה מול האלימות של עובדי הרכבת, אחד הארגונים המושחתים והרקובים יותר בישראל. המגינה הגדולה מעדיפה להתעלם באלגנטיות ממה שעושים הוועדים הגדולים למדינת ישראל, כשהם מכשילים שוב ושוב רפורמות שיכולות לייצר איזושהי קפיצת מדרגה. קל יותר להילחם בטייקונים מאשר במצביעים פוטנציאליים, ואכן, עופר עיני עמד לצדה בגאון במאבק האחרון.

אם חשבנו שיחימוביץ' היא פוליטיקאית מזן אחר, הספר שלה מגלה שהיא פוליטיקאית. נקודה.

נקודה בעייתית נוספת שעולה וצפה בין השורות היא סגירת החשבונות עם מי שלא חושב כמוה. יותר מדי פעמים היא מתנגחת בעיתונאים המצוטטים בשמם (וכמובן שאינם יכולים לענות לה), בעודה "מתגמלת" עיתונאים אחרים שהולכים לפי הקו שלה. ספר ענייני באמת, הפורש את משנתה, לא היה זקוק ל"תקיעות" כאלה ואחרות מתחת לחגורה.

לקרוא או לא לקרוא? לקרוא, כי מדובר במסמך אקטואלי המסכם יפה חלק מהנושאים הבוערים כיום בישראל. אבל לא לשכוח לקרוא גם בין השורות, לקרוא את מה שלא כתוב, ובעיקר להתעלם מהתחושה כי יחימוביץ' לא התכוונה באמת ל"אנחנו". "אני" היתה אולי כותרת טובה יותר.

-

"אנחנו", שלי יחימוביץ'. הוצאת עם עובד