הכדור בידיים של ראש הממשלה

1. "זה הסוף של מדינת ישראל כפי שהכרנו אותה", סינן אחד מאנשי האוצר ביום שני בלילה, לאחר שנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, נילי ארד, שיגרה את הצדדים להמשך משא ומתן של 48 שעות, במהלכו יוקפאו מכתבי ההתפטרות של המתמחים.

האמירה של איש האוצר לוקה בדרמטיות, אך מה שהתרחש בבית הדין היה אכן דבר חסר תקדים: הכרזה רשמית על משא ומתן לאחר חתימת הסכם קיבוצי, ותחת אקדח ההתפטרות המוצמד לרקתה של המדינה.

2. בעוד שבמשרד האוצר רואים בחלחלה את התקדים, שעלול לגרור "אפקט דומינו" מצד ארגוני עובדים רבים, שלא יהיו מרוצים מההסכם שהארגון היציג שלהם חתם עבורם (מצב שנכון כמעט לכל הסכם קיבוצי שנחתם במשק) - באת כוח המתמחים, עו"ד טל קרת ממשרד זיסמן אהרוני גייר ושות', מציגה את הדברים אחרת: "לא מקובל עלינו כלל הזהב לפיו לא פותחים הסכמים ויהי מה, והגיע הזמן שהאוצר יפסיק עם הססמאות האלה. מדובר פה במקרה תקדימי - שבר עמוק שמשותף לכל כך הרבה רופאים, שאי אפשר לפטור אותו באמירה כללית של אי פתיחת הסכם".

לדברי קרת, המדינה יודעת לפתוח הסכמים כשמדובר בעניינים יחודיים. הדוגמה, לדבריה, היא ועדת ששינסקי, שבה "המדינה ביקשה למעשה להפר הסכם (שינוי חוק הנפט שמכוחו נחתמו הסכמי הזיכיון - ר.ל.ג), כיוון שעמדה לנגד עיניה טובה כללית של אזרחי המדינה, כשהשתנו הנסיבות ונמצא גז בהיקפים גדולים. בנוסף, בבקשה לדירוג ההתפטרות, האוצר למעשה מבקש להפר בעצמו הוראת חוק של הודעה מוקדמת שנמשכת 30 יום - אז שלא ידבר בשני קולות", אומרת קרת.

3. בכל מקרה, אין ספק שהמתמחים רשמו לעצמם הישג רציני בבית הדין: גם אם בית הדין לא הודה בכך במפורש - הוא הכיר בהם כגוף שניתן לנהל איתו משא ומתן. המו"מ מתנהל אמנם תחת חסות ההסתדרות הרפואית, הארגון היציג של הרופאים, אך דה פקטו - מי שיקבל את ההחלטה על פשרה או כל הצעה שתוצג לו - יהיו המתמחים. זהו בהחלט הישג עבור מי שנזרקו בבושת פנים מבית הדין בסיבוב הראשון, כאשר ביקשו להצטרף כצד בהליך המשפטי לפני חתימת ההסכם.

4. עם זאת, שלא תהיה טעות - הדלתות החלו להיפתח בפני המתמחים רק שהבינו כי הדרך לצומת קבלת ההחלטות עוברת דרך אדם אחד: ד"ר ליאוניד אידלמן. בשבועות הארוכים בהם נמנעו מלהיפגש עמו, כל פניותיהם לגורמים שונים במערכת לא נענו, או שנענו בצורה חלקית בלבד. רק כאשר הבינו, לא מעט בתיווכו של ד"ר אליעזר רחמילביץ' - שמקורב הן לאידלמן והן לראש הממשלה נתניהו, כי הם חייבים לחבור לארגון היציג שלהם כדי להישמע - החלו להתייחס אליהם ברצינות, הן באוצר והן בבית הדין לעבודה המדינה אולי תקבע תקדים של מתן הטבות לעובדים לאחר חתימה על הסכם קיבוצי, אך היא לא תוכל לעשות זאת מול גוף שאינו יציג ואין לו מעמד משפטי.

כל זה לא הפריע ללשכת נתניהו להשפיל קצת את אידלמן אתמול, לא ברור אם בכוונה או מתוך חוסר מחשבה, ולהזמין תחילה את המתמחים לפגישה בלעדיו, לתדהמת אנשי האוצר וההסתדרות הרפואית. בסופו של דבר, אנשי הלשכה התעשתו, ואידלמן ואנשיו זומנו לפגישה.

5. ואפרופו אידלמן, נציגי המתמחים קיבלו עוד שיעור מאלף ביום שני: הם למדו על בשרם מה זה להיות אידלמן, מהי ההרגשה לעמוד מול לחצים של נשיאת בית הדין, מול אנשי האוצר הקשוחים, ולא פחות מכך - הם למדו כמה קשה להיות מנהיגי עובדים, ואיזה לחץ יכול להיות מופעל על מי שמתפשר.

דקה לאחר שפורסם כי הנציגים הסכימו להקפאה של מכתבי ההתפטרות ל-48 שעות, הם זכו למקלחת קרה אדירה מצד מאות המתמחים המתפטרים, שברובם התנגדו לפשרה ולא הבינו באיזו סמכות קיבלו אותה נציגיהם. היה מי שכינה זאת אפילו "כניעה מבישה". אם למישהו יש תחושת דז'ה וו לביקורת שספגו אידלמן ואנשיו אחרי חתימת ההסכם - זה לא מקרי. עד שנאלצו לקבל החלטות אמיתיות, זכו נציגי המתמחים לליטופים ואהדה מצד המתמחים בשטח. ברגע שנדרשו להחלטה כואבת ואמיצה - טעמו את טעמה של התנפלות ה"שטח". הם יכולים לשאול את אידלמן איך ההרגשה.

6. הדיון בלשכתה של נשיאת בית הדין ביום שני היה, כדרכה של ארד, לא קונבנציונלי. במקום לקיים דיון פורמלי בבקשת המדינה להוציא צווי מניעה למתמחים המתפטרים או לדרג את התפטרותם, כינסה ארד את הצדדים בלשכתה, הרחק מעין התקשורת (העיתונאים לא הורשו אפילו לעלות לקומה בה התקיימו הדיונים), והפעילה עליהם מכבש לחצים כמו שהיא יודעת.

המטרה הברורה היתה לא להגיע למצב בו היא נאלצת לאסור שוב, בפעם השניה בתוך חודש, על התפטרות המתמחים, פסיקה מעוררת מחלוקת ביותר, שהיא כבר ספגה עליה קיתונות של ביקורת. ארד היתה גמישה עד כדי כך, שהסכימה לפגוש את הרופאים הבכירים ומנהלי המחלקות מהמרכז, לאחר שאלה לא התקבלו לפגישה אצל נתניהו.

7. הופעת המנהלים הבכירים במקום אינה מקרית: הם מתואמים עם המתמחים, וחולקים את אותו משרד עורכי דין ואת אותו יועץ תקשורת - רונן צור, שגם הוא נכח בקרבת מקום, שמר על קשר טלפוני עם האנשים בפנים, אך הקפיד שלא להיכנס אפילו ללובי של בית הדין. הגרסאות חלוקות לגבי מה יעצו הבכירים לנציגי המתמחים, בעת שהאחרונים התלבטו אם לקבל את הצעת ארד. אך אין ספק שנוכחותם שם מוכיחה שזה לא רק מאבקם של המתמחים - זהו מאבק משולב של רופאי המרכז לשיפור הסכם השכר הקיבוצי, שמוגדר על ידם כ"מביש".

8. לפי גורמים שמעורבים במשא ומתן, דרישתם הנוכחית של המתמחים כפולה: קיצור ההסכם ל-4 שנים (במקום 9 כיום), ביטול חובת תורנויות המומחים ותוספת של 7,000 שקל למשכורת רופאי בתי החולים - כאשר 2,000 שקל יינתנו למתמחה אחרי בחינת שלב א' בהתמחות ו-5,000 שקל נוספים יינתנו לאחר בחינת שלב ב' (מספר חודשים לפני סיום ההתמחות), לכלל הרופאים הצעירים עד לדרגת ניהול. מבחינת האוצר, מדובר בפריצה רבתי של ההסכם, והוא יעשה הכל כדי שזה לא יקרה.

9.אז מה כן יקרה? נכון למועד סגירת הגיליון, טרם הסתיימה פגישת נתניהו עם ההסתדרות הרפואית, המתמחים ואנשי האוצר, ולא ברור מה, אם בכלל, הוצע להם בפגישה. מכל מקום, לרשותה של המדינה עומד סכום של 150 עד 200 מיליון שקל, עליו הצהיר סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, כבר לפני כמה שבועות, כאשר נפגש עם המתמחים והציע להם פתרון של "פול טיימרים" (תשלום גבוה יותר לרופא שיעבוד רק בבית החולים גם בשעות אחר הצהריים). ההצעה ההיא לא מומשה, אבל הכסף קיים, ויכול לשמש כדי לשפר את תנאי המתמחים משמעותית: תשלום גבוה יותר על תורנות מהשביעית ומעלה בחודש, מערכת הסעות לתורנים, יום מנוחה שבועי - שבאופן שערורייתי לא ניתן להם כיום, ותוספת למי שעובד במחלקות שקולטות חולים מהמיון - דבר שהופך את התורנויות במחלקות אלה לקשות בהרבה.

כל אלה דברים בסיסיים, שניתן לתת למתמחים בלי לפתוח את ההסכם. את החבילה הזו צריך לתת להם ראש הממשלה או סגן שר הבריאות ליצמן, תוך התייחסות למצוקותיהם והפגנת רגישות ומנהיגות. הם יכולים גם להכריז על הקמת ועדה מקצועית, שתבחן את תנאי עבודת המתמחים והרופאים, ותעקוב אחר קיום ההסכם. זה עשוי לשנות את הלך הרוח הקשה בו נמצאים המתמחים, וניתן לשער שגם לגרום לרבים מהם למשוך את מכתבי ההתפטרות.

הימים הקרובים יוכיחו אם להנהגה תהיה התבונה למנוע את המשבר עוד לפני התרחשותו, ולא לחכות לקטסטרופה הצפויה עם התפטרות המתמחים.