מהפכנים נגד בנקסטרים
אין יריות ואין דיקטטורים להדיח אבל יש צעירים שסובלים מניכור
>> לאחר שבמהלך כל השנה טסתי ברחבי העולם לסקר מחאות רחוב מקהיר ועד מרוקו, יצאתי הפעם לדווח על ההתקוממות החדשה בדרך קלה יותר: לקחתי את הרכבת התחתית.
תנועת "לכבוש את וול סטריט" השתלטה על פארק ברובע הפיננסי של מנהטן והפכה אותו למחנה מהפכני. מאות אנשים צעירים קוראים ססמאות נגד "בנקסטרים" וטייקונים.
לכבוש את וול סטריט נחשבה בתחילה בדיחה, אך לאחר כמה שבועות החלה תנועת המחאה לצבור תאוצה. הקהל עדיין קטנטן במונחים של הפגנות - בדרך כלל כמה מאות - אך תנועות כיבוש דומות מתפתחות בשיקגו, סן פרנסיסקו, לוס אנג'לס ו-וושינגטון הבירה. דיוויד פיטרסון, המושל לשעבר של ניו יורק, ביקר כאן; ואיגודי העובדים מעניקים את תמיכתם.
צייצתי בטוויטר שהמחאה הזכירה לי קצת את כיכר תחריר בקהיר, וזה גרם לאנשים להרים גבה. נכון, אין יריות ואין דיקטטורים שצריך להדיח, אבל יש קבוצות של צעירים שסובלים מניכור, ואותו שימוש מושכל בטוויטר ומדיה חברתית לגיוס משתתפים חדשים. יותר מכל, יש גאות דומה של תסכול של צעירים מהמערכת הפוליטית והכלכלית, שלדברי המפגינים היא מקולקלת, מושחתת, לא קשובה ולא נושאת באחריות.
"ההשראה היתה מכיכר תחריר, תנועת האביב הערבי", אמר טיילר קומבליק, בן 27, מעצב אינטרנט מברוקלין שהוא דובר תנועת כיבוש וול סטריט.
למפגינים יש כישורי אינטרנט מרהיבים וכושר ארגון מרשים. הכיכר מחולקת לאזור קבלה, אזור מדיה, מרפאה, ספריה וקפטריה. אתר האינטרנט שלהם כולל לינקים המאפשרים למפגינים בכל מקום בעולם להזמין פיצות (עדיף טבעוניות) מפיצריות מקומיות.
הכישלון העיקרי של התנועה הוא בדרישותיה: אין לה כאלה. המשתתפים חותרים למטרות שנראות דון קיחוטיות - כמו המפגין שדורש להסיר את אנדרו ג'קסון משטר ה-20 דולר בגלל התאכזרותו לאינדיאנים באמריקה.
הרשו לי לעזור: איני שותף להתנגדות לרעיון השוק החופשי כמו רבים מהמפגינים. בנקים הם מוסדות בעלי ערך רב שבתפקוד מוצלח תורמים להעברת הון באופן יעיל ומביאים להעלאת רמת החיים. אבל מה שנכון הוא שהמינוף הגובר והולך סייע לא רק לרווחי בנקים בשנים הטובות, אלא גם הגביר מאוד את הסיכונים לציבור בשנים הרעות.
למעשה, הבנקים העבירו את הסיכון לחברה וניכסו לעצמם את הרווחים. איגוח משכנתאות, לדוגמה, הפך בנקאים רבים לעשירים מאוד, אך השקיע ממשלות בחובות והביא אזרחים רבים לאבד את בתיהם.
ראינו כיצד בנקים גדולים-מכדי-ליפול, שהפיקוח עליהם היה רופף, חתרו תחת האינטרס הציבורי במקום לשרת אותו - ובשנים האחרונות יצאו נקיים ממעשים בלתי נתפשים. מרתיח לראות בנקאים שחולצו על ידי כספי משלם המסים מתאוננים כעת נגד רגולציה שנועדה למנוע את החילוץ הבא. וחשוב שהמפגינים ידגישו את חוסר השוויון הגובר בחברה: האם נראה נכון למישהו שהמאיון העליון של האמריקאים מחזיקים כיום בשווי נקי קולקטיבי הגדול יותר מזה של ה-90% התחתונים?
עבור מי שרוצים לתעל את התסכול הבלתי מוגדר שלהם לדרישות מעשיות, הנה כמה הצעות:
להטיל מס עסקות פיננסיות זה יהיה מס צנוע על עסקות מסחר פיננסיות, על בסיס ההצעות שהגיש ג'יימס טובין, כלכלן אמריקאי שזכה בפרס נובל. המטרה היא בחלקה להפחית את המסחר הספקולטיבי, שיוצר תנודתיות עצומה. אירופה נעה בכיוון הטלת מס עסקות פיננסיות, אך ממשל אובמה מתנגד לכך - בשל קרבתו היתרה לוול סטריט.
לבטל את הטבות המס למנהלי השקעות הם משלמים במקום מס הכנסה מס רווחי הון על שכרם. זו פרצת המס הבלתי מוסרית ביותר שיש באמריקה. היא מאפשרת לאזרחים העשירים ביותר לשלם שיעור מס נמוך במיוחד, בזכות העמדת פנים שהתגמול על עבודתם הוא רווח הון.
להגן על הבנקים הגדולים מפני עצמם לאמץ את כללי בזל 3 לדרישות הון, ולאמץ את כלל וולקר המגביל את יכולת הבנקים להשקיע באופן מסוכן וספקולטיבי. עוד הצעה הגיונית, שזוכה לתמיכת הנשיא אובמה וכמה מומחים בינלאומיים, היא מס בנקים. המס יכול להתבסס על גודלו של המוסד והמינוף שלו, כך שהבנקים ישלמו על ניקיון הבלגן שהם יוצרים - תהיה זו המקבילה הפיננסית של מס זיהום.
רבות מהסיסמאות של "לכבוש את וול סטריט" הן טפשיות למדי, אבל הסיסמאות הצדקניות של וול סטריט הן טפשיות לא פחות. ואם חבורה מרופטת של מפגינים צעירים תוכל לסייע להזריק מנה של אחריות ושוויון למערכת הפיננסית שלנו - יישר כח.