בזכות טרכטנברג יהיה קל יותר לגדל ילדים

לגדל ילדים בגיל הרך במדינת ישראל של 2011 זו משימה כמעט בלתי אפשרית, את זה כבר כולנו יודעים.

אנחנו ההורים כמעט ולא נושמים. לא נושמים בשל החרדות, החשש שילדינו לא נמצאים במסגרות איכותיות שטובות להם, שאנחנו יכולים להיות רגועים במשך היום שלא יאונה להם רע, שרגשית הם יהיו מוגנים, ושהם יתפתחו ויגדלו היטב.

לא נושמים בגלל המחיר המטורף שאנחנו צריכים לשלם כל חודש, אלפי שקלים, רק כדי שילדינו יוכלו להיות במסגרות חינוכיות ראויות, כשאנחנו נמצאים בעבודה ומנסים לסגור את החודש.

ולא נושמים כי אין לנו זמן. כי אנחנו צריכים לעבוד כל כך הרבה שעות, כדי לממן את אותן מסגרות שלא מאפשרות לנו לעבוד את השעות שאנחנו מחוייבים להם. לא קל להיות הורה בישראל של 2011 - ולכן יצאנו לרחובות. עשרות אלפי הורים, יצאנו יחד למצעדי עגלות ברחבי הארץ, ואמרנו לממשלה שאנחנו פשוט לא מחזיקים מעמד.

דרשנו חוק חינוך חינם מ-0-6, דרשנו מסגרות מבוקרות וטובות יותר, דרשנו הכרה בהוצאות טיפול ילדים לצרכי מס, דרשנו התאמה בין שעות העבודה של ההורים לשעות הלימודים של הילדים. דרשנו דרישות, מרחיקות לכת, וקיווינו שמשהו מכל זה יפול על אוזניים קשובות.

כשקמה ועדת טרכטנברג, הופעתי בפני הוועדה כנציגת מחאת ההורים, וכמה שהם הופתעו כשסיפרתי להם על העלויות המטורפות של גידול ילדים, ממש כאילו שאנו חיים במדינות שונות. יצאתי מהדיון אופטימית, וקיויתי שמשהו מכל מה שדיברתי עליו יתממש.

רק לפני שבוע וחצי התפרסמו מסקנות הועדה, והיום הן מגיעות לדיון בממשלה. לא מעט אנשים מתנגדים למסקנות. וכנראה שבתחומים שונים התחושה של המוחים היא שלא בשביל פירורים יצאנו לרחובות. אבל אנו ההורים לגיל הרך צריכים לומר בקול ברור - זה דו"ח מעולה. זה דו"ח שאם יתממשו כל ההמלצות שבו, חיינו ישתנו מן הקצה אל הקצה - לא פחות ולא יותר. העלויות יצנחו, המסגרות יהיו הרבה יותר טובות, השעות של המסגרות יהיו ראליות יותר לשוק העבודה, וכולנו נוכל להתחיל לנשום.

כדי לוודא שהמסגרות לגילאי 0-3 יהיו איכותיות יותר, נקבע כי הן יועברו לאחריות משרד החינוך, ויימצא תקציב לפיקוח על המעונות של הילדים שלנו, ותקציב להכשרה והדרכה עבור המטפלות של ילדינו. כדי שיהיו יותר סיכוים שנמצא מקום במסגרות המפוקחות, והמסובסדות- ייבנו עוד 60 אלף מקומות לילדים במעונות כאלו - זאת לעומת כ-90 אלף שיש היום.

נכון, גם לאחר שייבנו עוד המון מעונות יום עדיין חלקנו נשלח את ילדינו לגנים הפרטיים. אבל כשגננת בגן פרטי יודעת שיש לנו אופציה לשלוח לגן בפיקוח ובמחיר מסובסד, מחירי הגנים הפרטיים יצנחו. המדינה בעצם מבצעת את תפקידה "שוברת את השוק", וגורמת לירידת מחירים.

נוסף על כך, גננת בגן פרטי שתרצה שהגן שלה יצטרף למסגרות של הגנים המסובסדים והמפוקחים - תוכל לעשות כן. ואם זה לא מספיק, אז גם נקבל תוספת של למעלה מ-400 שקל על כל ילד מתחת לגיל שלוש, ישר למשכורת, כדי להקל על ההוצאות הגבוהות.

כשילדינו מגיעים לגיל 3, עד היום הגן העירוני עלה כ-800 שקל עד 14:00 והצהרון - המחיר נע בין 800 ל-1,200. החל בשנת 2012, ברוב הארץ, הגן עד השעה 14:00 יהיה בחינם (!) ומהשעה 14:00 עד 16:00, יהיו צהרונים בחינם או מסובסדים בעלות של מאות בודדות של שקלים (תלוי ברמה הסוציואקונומית של הישוב). במילים אחרות, במקום כמעט 2,000 שקל, נשלם מקסימום כמה מאות שקלים.

חברים יקרים, יצאנו, על טפנו, ועגלותנו, לצעוד במחאת העגלות ברחובות הערים, צעדנו וצעקנו, ולאחר לילה ארוך של קריאת המסקנות ניתן לקבוע בצורה חד משמעית: צעקותנו נשמעו לפחות אצל חברי הוועדה.

ועדת טרכטנברג שינתה את כללי המשחק, וקבעה שכבר משנת 2012, יהיה הרבה יותר אפשרי לגדל פה ילדים, זהו צעד ראשון, אך מאד משמעותי. וזה הזמן לאמר לממשלת ישראל: הילדים שלנו יקרים לנו, כך שאם לא תיישמו אחת לאחת את כל המסקנות- אנחנו נפגש שוב ברחובות, או שנשלח אתכם הביתה. כי הורים בישראל של 2011 דורשים מהפכה לא פחות.

רחל עזריה, אמא לשלוש בנות, ממובילות מחאת העגלות ומחזיקת תיק הגיל הרך בעיריית ירושלים