כוח תמיד משחית, אך בידי החלשים הוא משחית כפליים

במהלך מלחמת העולם השנייה, נכנס לשפה האנגלית ביטוי מבזה חדש. הכינוי "היטלר קטן" למישהו פירושו היה כי הוא פקיד אפרורי שניצל את הכוח שבידיו על מנת לעצבן ולתסכל אחרים לשם הסיפוק האישי שלו. ממאבטחי מועדוני לילה ועד סוהרי כלא אבו ע'ריב שהתעללו באסירים בשביל הכיף, היטלרים קטנים פושים בעולם. אך עד כה, התופעה לא זכתה לחקירה מדעית.

נתנאל פאסט מאוניברסיטת דרום קליפורניה שינה זו. הוא הבחין כי ניסויים פסיכולוגיים רבים בחנו את השפעות המעמד (סטאטוס), ורבים אחרים בחנו את השפעות הכוח. אך רק ניסויים מעטים – אם בכלל – בוצעו על שני הגורמים במשולב. הוא ועמיתיו ניר הלוי מאוניברסיטת סטנפורד ואדם גלינסקי מאוניברסיטת נורתו וסטרן בשיקאגו, יצאו לתקן את המעוות. בייחוד רצו השלושה לבחון האם התנאים הם שיוצרים את ההיטלרים הקטנים, או שמא סוג מסויים של אנשים פונים לתפקידים המאפשרים להם להתנהג בצורה זו. תוצאותיהם פורסמו באחרונה ב-Journal of Experimental Social Psychology (כתב העת לפסיכולוגיה חברתית ניסויית).

הניסוי של פאסט הקצה באופן אקראי 4 מצבים ל-213 המשתתפים בניסוי, כאשר כל מצב שינה את המעמד ואת הכוח של המשתתפים. למשתתפים נאמר כי הם לוקחים חלק במחקר על ארגונים וירטואליים, וכי הם יהיו בקשר – מבלי לפגוש ממש – עם סטודנט אחר שעובד באותה חברת ייעוץ בדיונית. המשתתפים חולקו לאחר מכן לתפקידים של מפיקי רעיונות – תפקיד שכלל יצירת ופיתוח רעיונות חשובים – ושל עובדים – תפקיד שכלל משימות נחותות כמו הגהה. שאלון שנערך לאחר הניסוי הדגים כי המשתתפים התייחסו לתפקיד מפיק הרעיונות בכבוד והערכה – כפי שניתן לצפות. באופן בלתי מפתיע באותה מידה – הם התייחסו בזלזול לתפקיד העובד.

המניפולציה של גורם הכוח, נעשתה באמצעות הגרלה על בונוס של 50 דולר בסוף המחקר. למשתתפים נאמר כי ללא תלות בתפקידם, כל משתתף יוכל להכתיב אילו פעילויות על שותפו לבצע על מנת להיות זכאי להשתתף בהגרלה. למשתתפים בקבוצת בעלי הכוח נאמר כי חלק מתפקידם כולל קביעה של המכשולים שעל שותפיהם יהיה לעבור על מנת להשתתף בהגרלה, וכי בכוחם לשלוט במידת המאמץ שעל השותף להשקיע בפעילויות אלה על מנת לזכות בפרס. עוד נאמר להם, כי לשותפם אין השפעה דומה עליהם. לעומת זאת, למשתתפים מחוסרי הכוח נאמר כי אף שיש ביכולתם לקבוע אילו מכשולים על שותפיהם לעבור, לשותפם יותר כוח בסופו של דבר, כיוון שיבכולתו להסיר את שם המשתתף מחוסר הכוח מרשימת ההגרלה, אם לא יאהב את המכשולים שנבחרו עבורו.

לאחר מכן הוצגה למשתתפים רשימה של 10 מכשולים, ונאמר להם לבחור לפחות אחד מהם עבור שותפם. בנפרד ובלי ידיעת יתר המשתתפים, הלוי וגלינסקי ביצעו מחקר עצמאי שכלל 58 משתתפים שדירגו את מידת הביזוי, ההשפלה והמבוכה הכרוכים בכל אחד מ-10 המכשולים. 5 מביניהם דורגו כמבזים ביותר. אלו כללו דברים כמו 'לומר 5 פעמים "אני מטונף"' או 'לנבוח כמו כלב 3 פעמים'. 5 האחרים לא נחשבו מבזים במיוחד, ובהם נכללו 'מחיאת כפיים 50 פעם' או 'לספר לחוקר בדיחה מצחיקה'.

המשתתפים שנהנו הן ממעמד והן מכוח לא ביזו במיוחד את שותפיהם למחקר. הם בחרו בממוצע 0.67 פעולות מבזות עבור שותפיהם. משתתפים בעלי מעט כוח ומעט מעמד, כמו גם מעט כוח אך מעמד גבוה, התנהגו בצורה דומה. הם בחרו בהתאמה ממוצע של 0.67 ו-0.85 פעולות מבזות. אך משתתפים שנהנו מכוח רב אך מעמד נמוך – שילוב ה"היטלר הקטן" הקלאסי – בחרו 1.12 משימות מבזות במיוחד בממוצע עבור שותפיהם. מדובר בתוצאה בעלת מובהקות סטטיסטית.

כמובן, לא כל מי שהיה מצוי בקבוצה זו של בעלי כוח ומחוסרי מעמד התנהג כך – יתכן כי לאישיות עדיין יש חלק בקביעת ההתנהגות. אך כפי שעולה גם מניסויים קודמים בהם אנשים אקראיים התבקשו לשחק תפקיד של סוהר או חוקר, גם המחקר של פאסט רומז כי אנשים רגילים רבים נכנעים להתנהגות רעה, בתנאים הנכונים.