השחרור של עובדי הקבלן

עיון במסקנות ועדת טרכטנברג גורם לקורא לזוז בכסאו באי נחת יותר מפעם אחת. שוב ושוב עולה התחושה כי הוועדה עשתה לעצמה עבודה קלה מדי.

כך למשל, הוועדה מציעה להילחם בגידול במספר המסתננים לישראל על ידי השלמת גדר הגבול עם מצרים. באמת? לא ידענו. טוב שהוועדה ישבה על המדוכה שבועות ארוכים והאירה את עינינו.

אחד הכשלים הגדולים של המלצות הוועדה נוגע למודל עבודת הקבלן - אותו מודל שמותיר בישראל כמיליון עובדים עניים, שמרוויחים שכר מינימום - פחות מ-4,000 שקל בחודש - עבור משרה מלאה, ולא מסוגלים לדלג מעל השכר הזה גם אחרי 20 שנות ניסיון. הוועדה ממליצה, בצדק, להגביר את מערך האכיפה ולדאוג כי זה יופעל באופן מיוחד נגד חברות הקבלן הנצלניות. ההצעה לא חדשה, ואפילו טובה, אלא שמדובר בפתרון אטי להכאיב: במערך האכיפה של משרד התמ"ת פועלים כיום כ-100 פקחים (על 440 אלף עסקים בישראל). גם אם היקפו יוכפל או ישולש, לא יתקרב לפעילות משמעותית שתייצר הרתעה אמיתית. הרחבתו היא עניין של זמן, מימון, חינוך הפקחים, ובעיקר משחקי חתול ועכבר עם חברות הקבלן, חלקן שייכות לעולם התחתון, המגלות מידה לא מבוטלת של פיקחות ערמומית כשמדובר בעמידה מול זרועות החוק.

לו היתה ועדת טרכטנברג מהפכנית באמת, היתה הולכת לכיוון אחר לגמרי: היא היתה ממליצה על תקנה, או טוב יותר חוק, האוסר על העסקת עובדי קבלן במשרדי הממשלה, כמו בחברות ובתאגידים שבהם היא שולטת. בהתחשב בעובדה שהממשלה היא המעסיק הגדול בישראל, מאות אלפי עובדים היו מייד רואים את האור. לא עוד עובדי שמירה מנוצלים בסניף המוסד לביטוח לאומי בירושלים. בתוך תשעה חודשים היו השומרים נהפכים לעובדי מדינה מן השורה, וכמוהם עשרות אלפי המנקים שעובדים במשרדי העיריות, בחברת החשמל או במקורות.

נכון, צריך היה להזרים עוד כסף למשרדים שיאמצו את העובדים לחיקם, אבל המקורות קיימים: הטלת מסים על משתכרי העשירון העליון, קיצוץ בביטחון וכדומה. הכסף נמצא. למה לא להשתמש בו ולעזור לעובדים אומללים לא להיהפך בעל כרחם לנטל על כתפי המדינה? ההמלצה הזו לא נרשמה, ולכן גם לא עלתה על סדר היום הציבורי.

שמו של טרכטנברג לא נהפך שם נרדף למהפכנות בשום תחום, אפילו לא בתחום החינוך המסובסד או החינמי שעליו מדברים כבר שנים. גם עובדי הקבלן לא ייוושעו הפעם, וחבל.