רופאים ממאדים, מדינה מנגה

<<יום הדין שלאחר התפטרות 800 המתמחים מתקרב בצעדי ענק, אך מי שדילג אתמול בין מסיבות העיתונאים של משרד הבריאות לזו של הרופאים הבכירים, שוחח עם מתמחים, אנשי ההסתדרות הרפואית ואנשי האוצר, יכול להגיע רק למסקנה עגומה אחת: מדובר כאן במקרה קלאסי של רופאים ממאדים, מדינה מנגה. רק מתבונן מבחוץ, שאינו צד בסכסוך עצמו, יכל לחוש את המרחק הגדול כל כך בין הצדדים, את שתי השפות השונות שהם דוברים.

האוצר, שממשיך לדבר במונחים של "אסור לפתוח את הסכם קיבוצי חתום", משרד הבריאות, שעסוק מאוד (ובצדק) בפרטי הפרטים הטכניים של מילוי מקומם של המתמחים ברופאים מבחוץ, איחוד מחלקות ומילוי טורי הכוננויות, ולעומתו הרופאים הבכירים - שמדברים במונחים של "אסון", "יום כיפור" ומוות של חולים, ומשוכנעים שהממשלה יכולה, אפילו חייבת, לא רק לבטל את ההסכם שנחתם ולחתום על חדש וטוב יותר במקומו, אלא גם לשקם את מערכת האשפוז שסובלת מהזנחה של עשרות שנים - ובאופן מיידי. עניין של כמה עשרות מיליארדי שקלים.

אותו שומע נדהם לא יכול שלא להגיע למסקנה עגומה אחת ויחידה: משבר בסדר גודל שלא הכרנו עומד להתרגש על מערכת הבריאות החל מהשבוע. המשבר הזה לא יתבטא רק במחלקות שלמות שיתרוקנו מהמתמחים שלהן שמחזיקים אותן על כתפיהם ביומיום, לא רק בפגיעה באיכות הטיפול שיינתן לחולים בעקבות מחסור חמור ברופאים חיוניים ובהחלפתם ברופאים מבוגרים יותר ולעתים מעודכנים פחות, שיחזיקו מעמד בעומס החדש ימים ספורים בלבד, אלא גם במשבר אמון חריף ביותר בין המדינה לרופאיה, קרע שרק מחריף והולך מאז שנחתם ההסכם ושגם לאחר פתרון המשבר בסופו של דבר, תהליך האיחוי שלו יהיה ארוך וכואב.

היום ידון בית הדין לעבודה בבקשת המדינה להוציא צווי מניעה לרופאים או להורות להם להתפטר "באופן מדורג". זאת לאחר שכל המגעים שנעשו בשבוע האחרון נכשלו - המדינה הגישה את הבקשה הזו לא בחדווה, אלא כמי שכפאה שד: גם במשרד הבריאות והאוצר מבינים שהכוח שיופעל אולי ידחה מעט את הקץ, אך לא יפתור את המשבר. על תחושות מיאוס אי אפשר להוציא עדיין צווי מניעה, מבינים שם.

האדם היחיד שיכול אולי לסייע ולעצור את הקטסטרופה הוא האדם שכבר מזמן היה חייב להשמיע את קולו במשבר הממושך: ראש הממשלה בנימין נתניהו - האיש שהרופאים מתחננים כבר חודשים לשמוע את קולו הצלול בעניין. לנתניהו יש ודאי שיקולים משלו: הוא לא רוצה להרגיז את ליצמן ואת פקידי האוצר, הוא לא רוצה לקבוע תקדים שבו ראש הממשלה מתערב בסכסוך עבודה, ועוד שיקולים. אבל עליו להבין שמבחינת הרופאים, השתיקה הממושכת שלו למרות תחנוניהם החוזרים ונשנים היא לא רק משפילה, היא גם סימן לכך שהמדינה באמת מתנערת ומזלזלת בהם.

נכון, לנתניהו אולי אין שפן מוזהב לשלוף מהכובע, אבל אם רק יפגין אכפתיות, יקרא לרופאים, יקשיב להם, אולי אפילו יכנס ישיבת ממשלה מיוחדת ויאמר את דברו - הוא עשוי לגלות שמדובר בצעד אפקטיבי הרבה יותר מאשר לכנס את אותה ישיבה - רק לאחר שאסון כבד יתרחש.