השינוי בחינוך יגיע מלמטה
עד שלא ידברו על החינוך בשולחן השבת, לא יתחוללו השינויים ההכרחיים
כבר שנים נדמה שאיש אינו מרוצה מהחינוך בארץ כפי שהוא: החינוך בוחן במקום ללמד, מדרג במקום לחנך, מכשיר את התלמידים לשוק התחרותי במקום למעורבות חברתית - וגם את הפעולות הללו מבצע באופן שאינו שוויוני ומנציח את אי השוויון בחברה.
אף על פי כן נדמה שמכוח ההרגל, ואולי מכוחות אחרים, החינוך כפי שהוא נותר עומד איתן על כנו הרעוע, ניצב כמעט בלתי נגוע על ידי הניסיונות לשנותו, וממשיך לעצב דורות של תלמידים בתבניותיו הישנות, המעלות עובש של היעדר רלוונטיות.
קיבעון זה של החינוך משתמר על ידי מקבלי ההחלטות. המחאה החברתית איפשרה לנו, קבוצת מורים ואנשי חינוך, להפנים תובנה חשובה - להבין שהתקווה לשינוי מגיעה ממקום אחר. השינוי בחינוך צריך לנבוע "מלמטה", מהציבור, עד שלא ידברו על חינוך בשולחן השבת, לא יתחוללו השינויים ההכרחיים לשם שיקום מערכת החינוך הציבורית הישראלית.
מטרתנו המרכזית היא ליצור ולעודד שיח חינוכי חדש ולהשרישו בקרב הציבור הרחב. עקרון ה-bottom-up או ה-grass-roots, שעל פיו שינויים מהותיים במדיניות מתחילים בהתארגנויות חברתיות הפועלות מחוץ למרכזי הכוח הפוליטיים, אינו זר בתחום החינוך, אולם מעולם לא היו שותפים לו מספר רב כל כך של אנשים.
ללא התלהמות פופוליסטית ובשיתוף כל קצוות האוכולוסיה, השיח החינוכי החדש מתפשט כאש בשדה קוצים. ייחודו בכך שזהו שיח משתף ולא שיח מדיר, שיח מכיל ושאינו מתריס, שיח הקשוב לרחשי הציבור ושאינו מטיף לו. בין ענפיו נושבות רוחות המאבק החברתי - רוח הדמוקרטיה והמעורבות החברתית והאזרחית, רוח צמצום הפערים הכלכליים-חברתיים ורוח הסולידריות והערבות ההדדית.
דרך הפעולה לצורך יצירת השיח החינוכי החדש פשוטה - קונגרסים לשיח ציבורי בנושא חינוך. הקונגרסים מתבססים על פורמט דיוני שולחן עגול, בדומה לזה שנעשה בכנס ההשקה של יוזמת ישראל 2021 של TheMarker.
בכל קונגרס מתקיימים עשרות דיוני שולחן עגול בו זמנית בנושאים מגוונים מתחום החינוך: מטרות החינוך, שיטות חינוך, מהות החינוך הציבורי ועתידו, שוויון הזדמנויות בחינוך ועוד. במעגלים נדונים האתגרים החשובים העומדים בפני החינוך הישראלי אל מול המטרות והתפקידים שהיינו רוצים שימלא, וכן מוצעות דרכי התמודדות אפשריות עם אתגרים אלו.
במהלך הדיון המשתתפים עוברים חוויה מעצבת ומעצימה, וקמים מהשולחנות בהרגשת שותפות לדרך חינוכית חדשה. למחרת הקונגרס, מורה יצעד בגאווה במסדרונות בית ספרו, והורה ינהג יתר כבוד במורי ילדיו.
קונגרס החינוך הראשון התקיים בתחילת חודש אוגוסט, בגן מאיר שבתל אביב - אירוע שאליו הגיעו מעל 800 משתתפים - ומאז קונגרסים בנושא חינוך צצים בכל רחבי הארץ כפטריות לאחר הגשם. הם מובלים על ידי ציבור שמזמן אבד קולו החשוב בחברה ובקהילה – ציבור המורים.
הקונגרס מתפקד כבמה לדיון ערכי ומעשי בחינוך וכזרז לעשייה חינוכית. רבגוניות פירותיו בולט לעין: חלק מהשולחנות מניבים מעשים ופעילויות חינוכיות ואחרים מניבים מסמכי חזון. גיבוש החזון החינוכי מתום הנאמר בקונגרסים מאפשר גיבוש חזון חינוכי שחתומים עליו אלפי המשתתפים, חזון שנותן מקום לאלפי דעות ותפישות.
הקונגרסים של החינוך מהווים המשך ישיר למאבק החברתי. סביב השולחנות העגולים ניתן ליצוק מילים אל תוך זעקת הכאב האמורפית שנשמעה לראשונה ב-14 ביולי. בדיונים, אנו, כאזרחים וכעם, מבררים ומבהירים לעצמינו את מהות המחלה שהולידה את הכאב, מחפשים את המזור לחינוך בישראל ומתבוננים קדימה אל עבר העתיד הרצוי המשותף.
דיוני השולחן העגול מטמיעים את ערכי השיח החינוכי השיתופי בקרב הציבור הרחב ומהווים התחלה של תהליך גיבוש חזון משותף והפעלת לחץ ציבורי על מקבלי ההחלטות בתחום החינוך.
אם למדנו דבר אחד מהקיץ האחרון, הוא שמעורבות ציבורית היא תנאי הכרחי לשינויי מדיניות. כשיגיע היום שבו "ידברו חינוך" מסביב לכל שולחן - בבתים, בקהילות ובבתי הספר - אז יתקיים השיח הזה גם סביב השולחן של ממשלת ישראל.
נטע סובינסקי סיימה זה עתה כיתה י"ב ואורי קנדל הוא מורה למתמטיקה. שניהם מראשי תנועת ח' זה חינוך