כאן קבור הכסף שלנו

משרד האוצר הודיע בשבוע שעבר על רפורמה גדולה, המתבשלת בשוק הפנסיה הישראלי.

עיקריה: הטבות המס לפנסיה יבוטלו, ובמקומן תעביר המדינה כסף ישירות לחשבונות הפנסיה של העובדים. בחלק הארי של הכסף יזכו העשירונים התחתונים, בעוד שהעשירונים העליונים לא יקבלו דבר.

הכיוון של הרפורמה נראה מבטיח: למאות אלפי עובדים ישראלים מהשכבות הנמוכות אין כל ביטוח פנסיוני, ואילו העשירון והמאיון העליונים זוכים להטבות מס משמעותיות בהפקדות לפנסיה.

אבל, רגע. לאן הולך הכסף?

כדאי להזכיר את המובן מאליו: הממשלה החלה לצאת משוק ההון הישראלי לפני 25 שנה, בתהליך שהגיע לשיאו בשנים האחרונות. המשמעות היא שהרוב המכריע של הכספים, שמופרשים ומופקדים לפנסיה מדי חודש בהיקפים של מיליארדי שקלים, זורמים להשקעות בשוק הפתוח: אג"ח, פיקדונות, נדל"ן, מניות, אופציות, קרנות השקעה פרטיות, קרנות גידור - כל סוגי הנכסים הפיננסיים בישראל ובעולם. מי שמחליט לאן בדיוק ילך הכסף הם הגופים הקרויים בישראל מוסדיים: קופות פנסיה, קופות גמל, חברות ביטוח וקרנות השתלמות. המנהלים שלהם מקבלים לידיהם מיליארדי שקלים מדי חודש, ומחליטים איפה להשקיע את הכסף.

אבל בזמן שמשרד האוצר משיק עוד רפורמה בפנסיה, שוכחים ראשיו להתעניין בדרך שבה הכסף הזה מנוהל ומוקצה. לא מספיק להפריש כסף לפנסיה כדי שתהיה לנו פנסיה - צריך גם לדאוג שהוא יושקע באופן מקצועי וענייני.

וכאן, כידוע, העניינים עגומים במיוחד: מאות מיליארדי שקלים של כספי פנסיה, סכומים שגדלים מדי שנה בקצב אדיר, מושקעים כיום ללא שום פיקוח ובקרה אמיתיים. בחצר האחורית של המשק, של שוק ההון, נמצאים כ-100 איש שמקצים את הכסף הזה.

כמובן שיש מועצות מנהלים, ועדות השקעות, דירקטורים מקרב הציבור ורואי חשבון. אבל במבנה שוק ההון הנוכחי ומול העלטה השוררת בחלקים כה גדולים ממנו, הסיכוי והפיתוי שהכסף יושקע באופן לא ענייני הם גדולים.

בעוד שבתעשיית קרנות הנאמנות מושקע הכסף בנכסים סחירים, שמחירם נקבע בשוק מדי יום, בעולם הביטוח והפנסיה מושקעים מדי שנה מיליארדי שקלים בנכסים לא סחירים, על פי הערכות שווי, חוות דעות כלכליות ושיקול דעת של מועדון קטן של אנשים. איש מהמבוטחים ומהחוסכים לא מכיר את רשתות הקשרים והאינטרסים של החבורה הזאת, את המחיר הכלכלי של הנכסים ואת הרקורד של האנשים שאליהם מועבר הכסף.

ועדת התחרותיות והריכוזיות אמורה להיות צעד ראשון בתיקון המבנה העקום של השוק, שבו האנשים שמנהלים לנו את הפנסיה הם גם האנשים שצורכים ומלווים את כספי הפנסיה שלנו. המסקנות הראשוניות שפירסמה הוועדה הן בכיוון הנכון, אבל הן רחוקות מלהיות משביעות רצון. אם המסקנות לא יתוקנו בהקדם, מבנה שוק ההון ימשיך להיות עמוס בניגודי אינטרסים קשים.

שבירת הריכוזיות היא רק תחום אחד שבו נדרש שינוי ברגולציה. התחום השני קשור לגילוי ולחשיפה: הציבור צריך וחייב לדעת בזמן אמת לאן הולך הכסף שלו, מי מקבל את ההחלטות ומהם תהליכי הבדיקה הכלכליים והמשפטים שקודמים להשקעת הכסף. הציבור צריך לדעת שהכסף שלו לא הולך לחברים של המועדון.

הציבור הישראלי התחיל להבין בחודשים האחרונים את המחיר שגובה ממנו מבנה המשק הישראלי, מבחינת העלויות של מוצרים רבים. אבל הוא רחוק מלהפנים את מחיר החצר האחורית של שוק ההון. פנסיה והשקעות הם מוצרים מורכבים, תנודתיים וארוכי טווח. ברוב המקרים הציבור מתעורר באיחור.

השוק הפנסיוני בישראל נהנה במשך שנים מרוח גבית חזקה של ירידת ריבית ורווחיות גבוהה של חברות ישראליות רבות, שהן קרטלים ומונופולים. הרווחים והדיווידנדים הנדיבים שהן חילקו היו תמונת ראי של משק לא תחרותי עם צרכנים נטולי אפשרות בחירה אמיתית.

תהליך ירידת הריבית מוצה, והרגולטור הישראלי הבחין סוף-סוף בצורך לפרק את הריכוזיות ואת התחרות הדלה בענפי משק רבים. ברקע מתעבים העננים מעל השווקים הבינלאומיים, וכל אלה יחדיו יכולים לאותת על תקופה קשה בעולם הפיננסי.

אבל באגף שוק ההון באוצר, בראשות עודד שריג, משדרים שאננות: במקום להוביל הפרדה מיידית ומוחלטת של כל הגופים המוסדיים מחברות ריאליות, במקום להכניס פרוג'קטורים רבי עוצמה לתוך החצר האחורית של עולם ההשקעות, במקום להעמיד את כל המנהלים והדירקטורים - מקבלי ההחלטות לגבי ההשקעה - מול העין הציבורית, הם יוזמים רפורמות חדשות שיזרימו עוד מיליארדי שקלים לשוק הפנסיה במבנה הנוכחי והמסוכן שלו.

באופן פרדוקסלי, המקום היחיד בשוק ההון שבו ניגודי העניינים המובנים נמוכים הוא בחברת "עמיתים" הממשלתית, שמנהלת את קרנות הפנסיה שנוהלו בעבר על ידי ההסתדרות. שם לא עומדים בראש הפירמידה טייקון עתיר חובות ושותפים הרעבים לכסף, אין הלוואות שאותן צריך לשרת מדמי הניהול, ואין מנהלים שמתוגמלים על בסיס ביצועים קצרי טווח.

מול הפירמידות הפיננסיות-ריאליות שמנהלות כיום את כספי הפנסיה בישראל, "עמיתים" הממשלתית נראית לפתע מודל מבטיח בהרבה. יש לקוות שהאוצר ילמד לקח מהכישלון בהפרטת הבנקים בישראל בשנים האחרונות, ולא יהפוך בוקר אחד את "עמיתים" לעוד חברה מופרטת שתימכר בחתיכות ליזמים ממונפים.

משרד האוצר התחיל לפני שש שנים לערוך שינוי מבני בשוק ההון הישראלי, כשהפריד בהצלחה גדולה את קופות הגמל וקרנות הנאמנות מהבנקים במהלך הידוע כוועדת בכר. ההפרדה, שנתיים לפני המשבר הפיננסי, הצילה את מערכת הבנקאות הישראלית מפשיטת רגל ואת המשק ממשבר כלכלי חמור, ויצרה מבנה שוק תחרותי יותר.

ללא בכר, טריליון השקלים שנמצאים כיום בידי שמונה קבוצות עסקיות גדולות היו נמצאים בידיהן של שלוש או ארבע קבוצות.

אבל מהלך בכר, שהתחיל להקטין את הריכוזיות ואת ניגודי העניינים בשוק ההון, נגדע באיבו. עתה, עם הרוח הגבית של המחאה, ועדת התחרותיות והריכוזיות וועדת טרכטנברג - יש להשלימו: הפרדה מלאה של חברות ניהול נכסים, מינוי דירקטוריונים בלתי תלויים ועצמאיים ויצירת מודל עסקי שלא דוחף את המנהלים לקחת סיכונים, אלא לייצר תשואות לחוסכים.

שר האוצר יובל שטייניץ עסוק בימים אלה בחיפוש מנכ"ל חדש למשרד האוצר: זאת הזדמנות להוביל שינויים משמעותיים במבנה השוק המוסדי בישראל. עם כל יום שחולף, נהפכת מערכת הפנסיה בישראל לגדולה יותר, ויש לה השפעה קריטית יותר על המשק הישראלי. אם מחזור הדם של המשק לא יהיה חזק ונקי, לגוף יהיה קשה להיות שרירי, תחרותי וצומח.

היקף נכסי הגמל והפנסיה בעשור האחרון