הרחבת הבייביסיטר הלאומי

יש לאמץ המלצות אלו בשתי ידיים. אולם כאן גם המקום להציב סימן שאלה נוקב - האם באמת קיבלנו בשורה מהותית בחינוך או שמא מדובר רק בהרחבת הסבסוד לבייביסיטר הלאומי? כלומר, האם הוועדה בכלל דיברה על חינוך או רק על סיוע בשמירה על הילדים כשההורים בעבודה?

החינוך בישראל סובל מבעיות עמוקות ורחבות שלא ניתנות לפיתרון בהוספת עוד ילדים ועוד שעות. תמונת המצב בחינוך היא עגומה. כולנו יודעים היטב מהם הכשלים המדוברים: מערכת שנכשלת במתן שוויון הזדמנויות לתמידים חלשים ומתקשים, ודאי אם הם באים מפריפריה חברתית וכלכלית; מערכת חינוך לגיל הרך פרטית ומופקרת לחלוטין, לעיתים בתנאים בלתי הולמים וללא יסודות נדרשים לטיפוח נכון של הפעוטות; מערכת הנמצאת במרדף מתמיד אחר הישגים וזונחת לחלוטין את פיתוח החשיבה, את הקניית המיומנויות החיוניות לסביבה המשתנה ואת העולם הערכי של הילד.

התקווה לשינוי טמונה במהלך אמיץ של הציבור ומנהיגיו לעיצוב מחדש של פני החינוך בישראל. בצדק העמיד הדו"ח את החינוך בראש סדר העדיפויות וקבע כי הוא הנושא הראשון בו יש להמשיך את המאבק הציבורי לשינוי. בקבוצת "ח' זה חינוך", אנו מובילים שיח ציבורי מקיף על השינוי הזה. הקונגרסים הפתוחים שכבר היו בתל אביב, חיפה, באר שבע ובשבוע הבא יגיעו גם לירושלים, שיתפו אלפי אזרחים בחשיבה על החינוך שעלינו לדרוש. כך שיהיה לנו יותר חינוך, אבל יותר חינוך איכותי, ציבורי ושוויוני. יש להודות לטרכטנברג על יריית הפתיחה - אנחנו, הציבור, נמשיך מכאן.