ה"דמוקרטיה השיתופית" של טרכטנברג

ההצעה בדו"ח: האינטרנט ישנה את האופן בו העם מביע את רצונו

ועדת טרכטנברג דורשת לתת קול לעם. הדו"ח שלה, שפורסם היום, כולל פרק שעוסק בשינוי יסודי באופן שבו עובדת הדמוקרטיה בישראל תחת הכותרת "דמוקרטיה השתתפותית".

הוועדה קוראת לממשלה לכונן מנגנוני שקיפות והידברות עם הציבור. בדו"ח פרק שלם על האופן שבו יישמה הוועדה עצמה מודל זה. יותר מ-50 אלף איש גלשו לאתר האינטרנט של הוועדה, אלפים צפו בסרטוניה ביוטיוב, ואלפים שלחו לה הצעות ותגובות. חברי הוועדה התרשמו מהחוכמה המצרפית שהופקה מהפניות האלה, לאחר שבנו מודל לסינון המוץ מהתבן. אפילו הספקנים מבין חברי הוועדה שינו את דעתם לאחר שקיימו מפגשים פנים אל פנים עם הציבור הרחב.

הכשל שעליו מצביע הדו"ח במפורש הוא היכולת של גורמים בעלי עוצמה (המוגדרים בדו"ח כ"גורמים כלכליים עוצמתיים") להשפיע על קבלת ההחלטות של הממשלה. הדו"ח מסביר כי מי שמפוקח על ידי הרגולטורים יודע טוב יותר מכולם מתי מתוכנן שינוי מדיניות ומה תהיה השפעתו עליו. המפוקח. לעומת זאת, האזרחים לא מקבלים מהשלטון די שקיפות, אין גישה למידע, קשה לאזרח לדעת כיצד יושפע משינויי מדיניות, ולכן השפעתו אפסית.

הכשל שעליו מדברת הוועדה הגיע לכותרות בשנתיים האחרונות. בינואר 2010 נפגש נוחי דנקנר עם שר האוצר, יובל שטייניץ, במשרדי אי.די.בי בתל אביב, ואין לדעת על מה
דיברו.

בתחילת 2011 נפגש שטייניץ על רקע דיוני ועדת ששינסקי עם טייקוני הגז יצחק
תשובה וקובי מימון ועם מנכ"ל חברת הגז האמריקאית נובל אנרג'י.

בשנים האחרונות היתה גם ליוסי מימן, מבעלי ערוץ 10 וחברת EMG, המייבאת גז מצרי, גישה לבכירים במשרדי הממשלה. הרלבנטיים. לא רק באוצר פתוחה הדלת, ולא רק לטייקונים. לחקלאים,לתעשיינים ולוועדי עובדים חזקים יש דלת פתוחה אצל השרים הרלוונטיים, ויש קבוצותכוח שבכלל לא צריכות להידפק על הדלתות, כי כשעובדי נתב"ג משביתים את שער היציאהמהמדינה, הממשלה ממילא עוברת לדום.

הציבור מפקפק בכך שהשלטון שומר על האינטרסים שלו. "חוסר האמון נהפך לנורמה", נכתב בדו"ח הוועדה - ולא רק בין האזרח לממשלה, אלא גם בין גופי הממשל השונים לבין עצמם.

דמוקרטיה השתתפותית משמעה רתימה של הטכנולוגיה המודרנית, ובראשה האינטרנט, לשינוי באופן שבו העם מביע את רצונו. האזרח יכול לומר את דברו בשאלות של מדיניות כל הזמן, ולא רק ביום הבחירות.

האזרח יכול לומר את דברו בנושאים פרטניים, ולא רק בפתק הצבעה למען אידאולוגיה מפלגתית כוללנית.שינוי כזה יחייב את השלטון לשקיפות בהחלטותיו ולקשב לאזרחיו בזמן אמת. שינוי כזה ימנע מהשלטון להיות כבול לתכתיבים מקבוצות הומוגניות שמהוות לשון מאזניים פרלמנטרית ומנצלות כוח זה לכפיית חקיקה שאינה משרתת את הציבור הרחב.

ועדת טרכטנברג זיהתה לא רק את המצוקות הכלכליות-חברתיות שהולידו את המחאה, אלא גם את היעדרו של מנגנון למימוש הדמוקרטיה. יישום ההמלצות אמור לתת לאזרח כלי ביטוי שלא היה קיים לפני שדפני ליף עברה לאוהל בשדרות רוטשילד בתל אביב.