מי באמת מפחד מדו"ח טרכטנברג
כדאי להתעמק במסקנות האמיתיות ולא להיכנע לקבצות הלחץ
חבריי העובדים, הבוקר הזה הלוביסטים כבר מוציאים הצעות מחיר לבעלי ההון, הוועדים הגדולים סוגרים את ההסעות להפגנת הנגד והגופים הסקטוריאליים כבר מנסחים דף מסרים פופוליסטי, כולם מתכוננים לקרב על מסקנות ועדת טרכטנברג.
אבל קבוצות הלחץ הללו עדיין בעמדת המתנה, הם כולם מחכים שתעשו עבורם את העבודה ותצאו נגד הדו"ח, שתחפשו איזה סעיף לא מסתדר עם רשימת הציפיות שלכם ותגידו שהוועדה לא טיפלה בו, הם סומכים עליכם שתגידו "פייר, התאכזבנו" בפינת הקפה של העבודה.
הם בעצם סומכים עליכם שתעשו את העבודה השחורה במקומם כי הם רגילים שאתם עובדים עבורם. הם רגילים לכך שאין לכם פנאי להתעמק עד הסוף בהמלצות כי אתם צריכים לעבוד ואז לרוץ לקחת את הילדים מהגן, להאיבק איתם בדרך למקלחת בערב ואז להתמוטט מול הטלויזיה שבחצי אוזן איזה פרשן מסכם את הדו"ח במשפטים קליטים.
אבל אם יש משהו שהקיץ האחרון הוכיח הוא שהישראלים השתנו, הם הפכו למעורבים - הם למדו באוהלה של מחאה על הריכוזיות בישראל שלופתת את הצרכן וחונקת כשרון ויזמות, על מתווה ברודט לייעול מערכת הבטחון שנזנח, על ממוצע שכר העובדים במונופולים ציבוריים שהוא פי 3 מהשכר הממוצע במשק ועל שיעור השתתפות הנמוך בתעסוקה של הסקטורים בחברה ישראלית שמסכן את קיומה של מדינת ישראל.
ולכן הדו"ח הזה הוא הדו"ח שלכם - חבריי העובדים. ובראש ובראשונה הורים עובדים לילדים קטנים שלא גומרים את החודש, רשימה חלקית של הצעדים כוללת תוספת לנטו של כ-500 שקל להורים עובדים, חינוך חינם לגילאי 3-4, סבסוד צהרונים באופן פרוגרסיבי ובינוי מסיבי של מעונות.
הדו"ח הזה דואג לשכבות החלשות לא באמצעות דגים אלא באמצעות חכות - כי המפתח ליציאה מעוני הוא לא תשלומי העברה לפי קריטריונים של הכנסה לנפש שרק מעודדים ילודה שמנציחה את מעגל העוני. אלא עידוד יציאה לעבודה באמצעות מס הכנסה שלילי לצד אכיפה נשכנית ויעילה של חוקי העבודה. שמירה על זכויות העובדים החלשים באמצעות חוק אחריות המזמין על עובדי קבלן, וכן גם מדיניות נוקשה כלפי עובדים זרים ומסתננים למרות שזה לא מצטלם טוב.
גם בתחום הדיור ישנה בשורה לשכבות החלשות באמצעות שורת צעדים לקידום דיור בר השגה וסבסוד שוק השכירות לט"א, לצד מדיניות ברורה להגדלת ההיצע ושינוי מדיניות לכיוון ציפוף המרכזים העירוניים.
הדו"ח הזה לא מתחמק מבעיות באמצעות הגדלת התקציב, כי במציאות בה 90% ממס הכנסה משולמים על ידי 20% מהעובדים ועשירונים 1-5 כלל לא משלמים מס הכנסה, הגדלת תקציב משמעותה עוד מיסים דווקא על אלו שיצאו לרחובות במקום זאת הדו"ח משנה סדרי עדיפויות באמצעות הקלה על מיסוי הורים עובדים לצד הכבדה של מס על ההון והעושר.
הדו"ח הזה מדיר שינה מעיני האיגודים והלובים שגילו הקיץ שהנגישות שלהם למאהל ברחוב הרבה יותר נמוכה מאשר ללשכות השרים וועדות הכנסת. אלו שמנהיגי המחאה לא הסכימו שהם ידברו בשמם על אבטלה ושיווין זכויות לעובדים בזמן שהם מייצגים את העובדים המדושנים של מונופולים ציבוריים שמתהדרים בסולידריות אבל קולם נעלם במאבקי העובדים החלשים.
גם איכות השינה של גופים ריכוזיים במשק עומדת להיפגע - הדו"ח הזה שם על הכוונת שורת ענפים עם כשלי תחרות (בנקים, מלט, תחבורה ציבורית, נמלים, יבואני רכב, וכו') ומחמש את הממונה ההגבלים העסקים בתקציבים וכלים חקיקתיים נשכניים.
קבוצות הלחץ הנ"ל ששוחות היטב בנבכי השיטה הישנה, רק מחכות שתעשו את העבודה במקומם ותגידו : "זה לא מספיק טוב, רוצים חדש", במקום לומר : "זה צעד טוב בכיוון הנכון, עכשיו המבחן זה יישום".
עדיין יש הרבה אתגרים שנשארו לא מטופלים ולכן מוטל עלינו הישראלים החדשים לדאוג שהשיח הציבורי ישאר סביב הסוגיות הכלכליות חברתיות , ולא לתת הסלמה בטחונית מחד ולא לפרשות מרגול למיניהן מאידך, להסיט את השיח הציבורי מבעיות יסוד כמו שיעור ההשתתפות בכח העבודה ואחריות הממשלה לשירותים אזרחיים.
חבריי העובדים, כמי שהיה בכל ההפגנות, מהראשונה בת 30 אלף איש במוזיאון ת"א ועד לחצי מיליון בכיכר המדינה, אני אחזור לרחוב לדרוש את ישום הדו"ח ככתבו ולשונו על מכלול פרקיו . לא כי הייתי חלק מהועדה אלא כמי שהיום מבין טוב יותר איך דו"ח רצוף כוונות טובות ובשורות כמו זה, יכול להגיע לגיהנום בשיטת הממשל בישראל.
הכותב הוא חבר ועדת טרכטנברג, חבר ועד מנהל בעמותת נובה ומנהל התכנון האסטרטגי של HP-Indigo