ההסתדרות ו-800 נוסעים כלואים

1. איזה אופי צריך להיות לאדם כדי לכלוא 800 נוסעים בקופסאות ברזל לוהטות במשך ארבע שעות, לעצור אותן בשעת חושך מחוץ לתחנת רכבת, ולהכריח את הנוסעים לזחול דרך חלונות הקרונות אל פסי המסילה, כדי שישובו ברגל חזרה לתחנה?

ברור שכל שובת בחברת תשתית (או בכלל) פוגע באיזשהו אופן בלקוח שלו. אלא שעובד בחברת החשמל, למשל, אינו בא במגע ישיר עם התושבים כשהוא מוריד את השאלטר, ועובד נמל אינו יושב לצד החקלאי שאת טעינת תוצרתו הוא מונע.

מה עובר בראשו של נהג רכבת, אשר שומע מבעד לדלת הקטר את צעקות החיילים והסטודנטים הדחוסים כסרדינים בקרונות החנוקים - אבל ממשיך בקור רוח להאט את מהירות הרכבת, "לפספס" בעבורם את התחנה, ולגרום להם לסכן את חייהם בצעידה לילית על המסילה? איזה מין טיפוס הוא אותו נהג שובת? האומנם, כדברי ההסתדרות, גם הוא קורץ מאותו חומר אנושי שצעד בדרישה לצדק חברתי?

שהרי אם לא די בתיאור המזעזע הזה - אותו נהג אפילו לא עשה זאת כדי להיאבק על מקום עבודתו, המובטח ממילא, וגם לא כדי להציל את משרתם המובטחת של חבריו. שעות לפני פרוץ השביתה הדהימה הממשלה, כשהעניקה לעובדי התחזוקה ברכבת התחייבות כתובה להבטחת תנאי העסקתם עד צאתם לגמלאות, והתחייבות כי יועסקו בתפקידם למשך 20 שנה לפחות. זו התחייבות שעובדים אחרים במגזר הציבורי יכולים רק לחלום עליה, וכזו שטרפה את הקלפים של חגיגות השביתה, שכבר תוכננו מבעוד מועד.

אבל שאת נהג הרכבת שלנו זה כלל לא עניין. בדיוק כפי שאת עובדי רשות שדות התעופה לא עניינו אתמול כלל הטסים דרך נתב"ג, כשנטשו את עמדותיהם ללא התראה לצורך "הרמת כוסית". כך גם הנהג שלנו עצר את הרכבת כי הוועד הורה לו לעשות כן, או כי "עתיד העבודה המאורגנת בסכנה", או כי לא יוכל לסדר בעתיד לגיסו האופנוען תפקיד ראש ענף בחטיבת התחזוקה, או סתם כי "השטח בוער, וצריך לתת לעובדים להוציא קיטור".

2. מי שמכיר כמה מעובדי הרכבת לא הופתע בסוף השבוע. גם לא מההפרה הבוטה (והלא ראשונה) של החוק ושל צווי בית משפט ברורים. מה שבאמת הפתיע היתה ההתגייסות הכנועה של ההסתדרות למופע הבלהות העברייני של עובדי הרכבת.

אותו גוף חזק ומפואר, גאוות הפועלים, הפך לכלי ריק שנשרך בעקבותיה של יו"רית ועד עובדי הרכבת החדשה, גילה אדרעי. הוא יוצא וחוזר וחוזר ויוצא מאולם בית הדין לעבודה כל אימת שאדרעי מרעימה בקולה על עורך דין זה או אחר - ומסולקת מהאולם, ויחד איתה נזרק לבסוף מכל המדרגות בידי סגנית נשיא בית הדין, ששלחה אותם ללמוד מתי מותר לשבות - וכיצד.

אין זה סוד שמשהו לא טוב עובר על ההסתדרות. ברשות שדות התעופה מסתדרים בלעדיה, ועדי הנמלים לא רואים את נציגיה ממטר, שליש מעובדי חברת החשמל בזים לה, בתחנות הדרום של הרכבת לא מכירים בה - ועל תרומתה למחאה החברתית-כלכלית הגדולה בתולדות המדינה אין צורך לפרט.

בצר לה, נאלצת ההסתדרות להירתם אל עובדי תחנות דלק שרצים להגן על בעלי ההון שעושקים אותם, או להתבזות לצד ועד עובדים שמבזה מוסדות שיפוטיים ובוחר להאשים בחוצפה את נוסעי הרכבת ב"השתוללות".

מה חושבים לעצמם ראשי הוועדים הגדולים, כשהם צופים בהתרוצצות הפתטית של אנשי ההסתדרות במסדרונות בית הדין לעבודה, בניסיון להתיר לנהגי קטרים להמשיך ולהתעלל בנוסעים? מה חושב הציבור כשהוא צופה בריצת האמוק של ההסתדרות ביום שישי בערב כדי לערער על נזיפת בית הדין לעבודה, במקום לעצור לרגע לחשבון נפש? האם ההתבזות הזאת תרמה לעליית קרנה של ההסתדרות כמגנת "העבודה המאורגנת"?

3. לא בכדי נמנעו יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, ושר התחבורה, ישראל כץ, מלהופיע בשבוע שעבר בכלי התקשורת. עיני נפל בשנה האחרונה כבר פעמיים אל בורות שכרו עבורו עובדי הרכבת בשביתות הפראיות שבהן פתחו בלא הסכמתו. גם כץ למד כי בכל הקשור לרכבת - הוועד כבר ידאג לירות לעצמו בשתי הרגליים, ולהשאיר אותו לעמוד על רגליו אחרון.

ביום חמישי, בזמן שנוסעי הרכבת התייבשו בתחנות, הצפין כץ עד חיפה כדי להרים כוסית לכבוד השנה החדשה דווקא בנמל הצפוני. בדרכו הוא האזין לדיווחים על מעללי נהגי הקטרים ועל אומללי ההסתדרות הנגררים. הוא ידע כבר אז שיגיע ביום ראשון בבוקר לתחנת הרכבת בראשון לציון ולא ימצא בה רכבות, אבל התנחם בסרט שהכין ועד עובדי נמל חיפה לכבוד יום הולדתו.