מדוע חשוב לטפל בריכוזיות?

להקת "ראשי המשק" ממשיכה בסיבוב הופעותיה.

היא עוברת דרך ראש הממשלה, ממשיכה ליו"ר מפלגת העבודה, עוברת אצל טומי לפיד ומדי פעם עורכת מופעים עצמאיים מול עיתונאים.

קשה להגיד שחברי הלהקה יודעים בדיוק מה הם רוצים; חלקם צועקים סיסמאות של "סדר יום כלכלי חדש", חלקם מסתפקים בכך שבתקשורת משייכים אותם ל"ראשי המשק" ואחרים מתמקדים בתביעה להקים ממשלת אחדות - וזאת על רקע הצלחתה הגדולה של ממשלת האחדות היוצאת בתחום הכלכלי.

בסופו של היום מתגנב החשש ש"ראשי המשק" היא בסך הכל להקת חימום שראש הממשלה מזמין כאשר הוא ממקד מאמציו בהקמת ממשלת אחדות. שכן עושה רושם כי "ראשי המשק" יודעים בדיוק את הגבולות שלהם:

בשיחות שלא לציטוט הם מותחים ביקורת חריפה על ראש הממשלה, על המדיניות המדינית-ביטחונית שהוא מוביל ועל מחדליו בתחום הכלכלי. חלקם טוענים שבלי פינוי התנחלויות אין שום סיכוי למפנה בכלכלה ואחרים אף טוענים שאובדן האמינות של ההנהגה היא האחראית העיקרית למשבר.

ואולם בהופעות הציבוריות של "ראשי המשק" אי אפשר למצוא זכר לכל הטענות האלה: למעט אלי הורביץ, יו"ר טבע, שאמר בסוף השבוע בצורה ברורה כי מעולם לא היתה ממשלה עם ניהול כלכלי כה כושל כמו הנוכחית - רוב חברי להקת ראשי המשק מעדיפים להפריח סיסמאות ריקות על "סדר עדיפויות", "חינוך" ו"תשתיות".

מה שעוד משותף ל"ראשי המשק" ולראש הממשלה הוא החשש הגדול מהתייחסות באופן נחרץ וישיר לבעיות היסוד הבוערות במשק הישראלי: ניהול התקציב הכושל, תחזיות המס המגוחכות, העברות הכספים לחרדים ולמקורבי השלטון, השחיתות והסיאוב בסקטור הציבורי וכמובן המחיר המתמשך של ההתנהלות המדינית.

כמו ראש הממשלה, מעדיפים "ראשי המשק" לחזור למנטרה השחוקה של הריבית. כך למשל בהודעה לעיתונות ששיגרו שלשום, הם חזרו ואמרו כי "הריבית הדרקונית מדכאת את הצריכה והביקושים - ומכאן את הייצור והמסחר, ויוצרת גלגל חוזר של מיתון, ואבטלה".

בעניין זה הם כנראה תמימי דעים עם ראש הממשלה, שאנשי לשכתו הפיצו בשבועיים האחרונים את הידיעות כי יש להדיח את נגיד בנק ישראל - על רקע העובדה שהוא מנהל מדיניות ריבית הנוגדת את מדיניות הממשלה.

לכן הגיע הזמן להגיד את האמת העצובה על הריבית; אמת שרוב מנהלי הכספים והכלכלנים שעובדים בחברות ובארגונים של "ראשי המשק" יודעים, אמת פשוטה שכל הבנקאים, אנשי שוק ההון מכירים בה, אמת שגם במשרד האוצר ואולי אפילו במשרד ראש הממשלה יש כאלה שמודעים לה - אם כי איש מהם לא רוצה להגיד אותה בקול רם.

כן, רבותי, גם אם מחר בבוקר נעיף את ד"ר קליין מלשכתו ונשים תחתיו את אריק שרון בכבודו ובעצמו בתפקיד נגיד בנק ישראל; גם אם בנק ישראל יהפוך למחלקה במשרד האוצר ואפילו אם יוסי רוזן מנכ"ל החברה לישראל, היו"ר של להקת "ראשי המשק", יהיה נגיד הבנק המרכזי הישראלי - הסיכוי לראות אותם חותכים את הריבית בשיעור מהותי הוא אפסי.

הסיבה פשוטה להכאיב: ריבית בנק ישראל הדרקונית היא עוגן היציבות היחיד שנותר במשק, היא הדבר היחיד שמונע כרגע ריצה של המשקיעים לנכסים מט"חים, היא הדבר היחיד שמונע פיחות ענק בשקל, קפיצה באינפלציה וסחרור פיננסי מהסוג שראינו כאן בחודש יוני בשנה שעברה.

יממה לאחר שכל אחד מ"ראשי המשק" יתיישב בכיסא של נגיד בנק ישראל יגלו לו ראשי הבנק המרכזי, הבנקאים ואנשי שוק הכספים את האמת העצובה: אנחנו כבר מזמן לא שולטים כאן בעניינים.

המשבר הכלכלי החמור אליו הידרדר המשק, אובדן האמון במדיניות הכלכלית והגירעון התקציבי הענק נטלו מבנק ישראל את רוב דרגות החופש בניהול המדיניות המוניטרית. דוד קליין וראשי בנק ישראל רוצים היום את הפחתת הריבית לא פחות מראש הממשלה ו"ראשי המשק" - אולי אף יותר. אבל מרחב התמרון שלהם אפסי - כל הורדה יותר מקוסמטית בשער הריבית היום יכול להצית גל ביקושים למט"ח שאיש אינו יודע את סופו.

גרוע מזה - אף שהריבית המטורפת של בנק ישראל הצליחה בחצי השנה האחרונה לייצב את שוקי המט"ח והכספים, כלל לא בטוח שהיא תוכל להמשיך לעשות זאת. אלמלא הציפייה-תקווה של המשקיעים להתערבות אמריקאית בכלכלה הישראלית בדרך של ערבויות או באמצעות כפיית הסדר מדיני לאחר מלחמת עיראק - כנראה שגם הפרשי הריבית הענקיים בין השקל למטבעות החוץ, לא היה די בהם כדי למנוע משבר פיננסי.

המפתח להורדת הריבית אינו בידיים של נגיד בנק ישראל אלא בידיהם של ראש הממשלה ושר אוצר: רק לאחר שהם יציגו תוכנית כלכלית אמינה, רק לאחר שהם ישכנעו את הציבור שיש להם תוכנית ברורה לעצור את הסחרור בו נתון המשק - יוכל דוד קליין להתחיל להוריד את הריבית.

לד"ר דוד קליין היו אתמול בהודעה החודשית לעיתונות הסברים רבים להחלטה להשאיר את הריבית על כנה. אבל קליין יודע את האמת העצובה על הכלי העיקרי שיש בידי בנק ישראל: הוא איבד את השליטה האמיתית עליו.