אם יוון תיפול, גוש היורו עלול ללכת אחריה

יוון האומללה לא מצליחה להיחלץ מהקשיים. גורלה תלוי כעת ביכולתם של מנהיגי אירופה לאחד שורות ולהציע פתרון חזק ומיידי לבעיותיה ולבעיות כלכלות הפריפריה. למרבה הצער, מנהיגי אירופה מהססים, חוששים ופוסחים על שני הסעיפים. גורלו של גוש היורו כולו קשור קשר הדוק ליוון: אם יוון תיפול, עלול להיווצר אפקט דומינו שיפיל כלכלות גדולות. אם יוון תפרוש מגוש היורו, היא עלולה לאבד עד חצי מהתוצר הכלכלי שלה, לפי חישוב של UBS. מצב כזה עלול להוביל לקריסה חברתית ולאלימות, ואולי אפילו למלחמת אזרחים.

יש הוכחות רבות ומשכנעות לכך שמדיניות האיחוד האירופי בהתמודדות עם המשבר כשלה לחלוטין: לפי הערכות חדשות של הממשלה, כלכלת יוון נסוגה השנה ב-5% - מיתון קשה בהרבה מהצפוי. הגירעון התקציבי של שמונת החודשים הראשונים של השנה גדול ב-22% לעומת התקופה המקבילה ב-2010, כי הכנסות הממשלה ירדו והוצאותיה גדלו. השווקים מאותתים כי האג"ח של יוון אינן שוות אפילו רבע מערכן הנקוב - סימן לכך שהמשקיעים חושבים שיוון תיאלץ להכריז על חדלות פירעון בסופו של דבר.

אחד הנתונים המדהימים והלא ידועים במיוחד אודות כלכלת יוון בתקופת המשבר התפרסם לפני כמה ימים בעיתון הבריטי "סאנדיי טלגרף": כלכלת הצללים של יוון, שמורכבת מכל הסחר, המוצרים והשירותים שבהם לא משלמים מס - בין אם הם חוקיים ובין אם לאו - גדלה מ-24.3% מהתמ"ג ב-2008 ל-25.4% ב-2010.

התרחבות תופעת העלמת המס צריכה להיות עוד תמרור אזהרה בולט. ב-2010, כשיוון קיבלה את חבילת החילוץ מהאיחוד האירופי ומקרן המטבע הבינלאומית לאחר שהגיעה לסף קריסה פיננסית, היתה ההשתמטות ממסים אחד הנושאים הראשונים בסדר היום של ממשלת יוון. אובדן הכנסות ממסים בגלל כלכלה שחורה נחשב לאחד המקורות לפגיעה בהכנסות הממשלה. לשם השוואה, בבריטניה מוערכת הכלכלה השחורה ב-10.75% מהתמ"ג, בגרמניה ב-13.9%, בספרד ב-19.4% ובאיטליה ב-21.9%.

כשמצרפים את כל הנתונים, מקבלים תמונת מצב עגומה. המדינה הסכימה לקבל על עצמה גזרות כלכליות קשות מאוד - צנע מחמיר שכולל העלאות מסים, הפחתת תשלומי רווחה, פיטורי עובדי ממשלה וקיצוץ בשכרם של העובדים שלא פוטרו. מדיניות הצנע הזאת נועדה לצמצם את גירעון התקציב של המדינה ואת החובות שלה, ובטווח הארוך יותר לשפר את התחרותיות שלה מול מדינות אחרות, כדי ליצור בסיס לצמיחה כלכלית בריאה.

כיום לא נראה שאחת מהתוכניות האלה מתקדמת לאן שהוא. יוון לא רק תקועה, היא ממשיכה לגלוש לאחור במדרון הכלכלי והפיננסי החלקלק. אם לשפוט מנתוני העלמות המסים המתרחבות (באופן יחסי לגודל הכלכלה), הרי שראש הממשלה יורגוס פפנדריאו - המדינאי שנפל בחלקו המזל הרע ביותר באירופה בעשור הנוכחי - לא הצליח לרתום את עמו למאמץ. ההפגנות הקשות נגד מדיניות הצנע ביוון אולי נרגעו, אבל הבעיות המבניות בחברה ובכלכלה היוונית שוללות מאזרחיה את הנכונות לגלות אזרחות טובה ולשלם מסים.

הסיבות לסרבנות המס רבות: החל במערכת משפטית מסורבלת שמניבה פסקי דין רק לאחר שבע-עשר שנות דיונים, עבור בחוסר אמון בממשלה בגלל כישלונות העבר, וכלה באי אמון שהמסים יוחזרו באופן הוגן לאזרחים. העיתון מצטט אזרח יווני שאומר: "אם אתה הולך לבית חולים עם ילד שנפצע בברך, והרופא אומר שאתה צריך לשלם לו שוחד של 200 יורו כדי שיבדוק את הילד, מדוע שאנשים יסכימו לשלם מסים?". יוונים אחרים טוענים שהצנע מכרסם בבשר החי של אנשי עסקים קטנים ואזרחים מהשורה, בעוד שמסים שהוטלו על מותרות הם רק מס שפתיים שלא נוגס בעוגת העשירים.

עוד גורם חשוב לחוסר האמון במנהיגיה של אירופה ובפתרונותיהם למשבר הוא הבחירה הצורמת להגן על הבנקים האירופיים בכל מחיר. בעיני הציבור, הבנקים היו מנושאי האחריות העיקריים למשבר הפיננסי של 2008. לא רק שהם לא נענשו על כך, הם גם קיבלו סיוע כמעט ללא גבולות. כמובן שאין לאיש אינטרס שהמערכת הבנקאית תקרוס, אבל כשאזרחים חפים מפשע נאנקים תחת מיתון קשה ועול מסים מוגבר, קשה להסביר מדוע הבנקים ממשיכים לחלק דיבידנדים ובונוסים למנהלים.

בסוף השבוע האחרון כתב מגזין "אקונומיסט" כי מדיניות הצנע באירופה נכשלה, בעיקר משום שהיא חונקת כל סיכוי לצמיחה כלכלית. "אקונומיסט" טוען עדיין שיוון ומדינות אחרות באירופה חייבות לעבור מהלכים של התייעלות ושינויים מבניים. אבל קודם לכן עליהן לקבל תרופה מרה למחלתן הקשה - והתרופה הזו היא ארגון מחדש של החובות. למרבה הצער, מהלכי השבועיים האחרונים באירופה מראים כי מנהיגיה של אירופה עדיין שבויים בקונצפט הכושל וחסר עמוד השדרה שהוביל את יוון - ואת גוש היורו כולו - מדחי אל דחי בשלוש השנים האחרונות.