עולם חדש וטוב

התגבשות שוק התקשורת לארבע קבוצות גדולות מעלה באופן מובן את חששות השמרנים. צמצום מספר השחקנים בענף מעלה על הדעת קרטליזציה וירידה בתחרות - מגמות שאיפיינו את ענף התקשורת בחצי העשור האחרון. חשש זה הוא כנראה הסיבה לקיפאון החלקי שממנו סבל הרגולטור הישראלי בשנים האחרונות. הפחד מפני שינוי הפך למשתק. ואולם למזלם הרע של הרגולטור והחברות, ולמזלו הטוב של הצרכן, הטכנולוגיה לא עוצרת בשביל אף אחד.

האינטרנט חילק את עולם התקשורת לשני רבדים - התשתיות המקשרות בין הצרכן לאינטרנט, ומתן השירותים על גבי רשת האינטרנט. לא עוד רשת אחת לטלפון קווי, אחרת לסלולר ושלישית לטלוויזיה. לא עוד חברה אחת המספקת תשתיות תקשורת ושירותים הכרוכים זה בזה. האינטרנט - הקווי והסלולרי - מאפשר פירוק של שרשרת הערך. הוא מאפשר לצרכן את החופש לרכוש מחברה אחת את תשתיות החיבור לרשת ומאחרת שירותי טלפון (VOB) או שירותי וידאו מבוססי רשת (OTT).

למעשה, הטכנולוגיה היא זו ששמה קץ לחסמים שהגנו על הכיסים מונופוליסטיים בשוק התקשורת המקומי. היא זו שיוצרת תחרות לחברות הסלולר (אפליקציות כמו וייבר ו-whatsup), תחרות לחברות הבזק (חברות VOB כמו סקייפ ואקספון) ותחרות לחברות הטלוויזיה בכבלים (חברות כמו נטפליקס, HBO ואחרות). אין מדובר בעתיד רחוק. זה קורה כבר עכשיו. תפקידן של חברות התקשורת הגדולות - בזק, HOT, סלקום ופרטנר - הולך ומצטמצם לשירות אחד: גישה לרשת (access). את יתר השירותים נוכל לקנות מאינספור ספקי שירותים קטנים, חלקם מקומיים ורובם מחו"ל.

כמה תנאים צריכים להתקיים כדי שהכוחות התחרותיים האלה ישפרו את מצבו של הצרכן. הראשון הוא רגולציה מתאימה לתנאים החדשים, ולא כזאת שתקועה בשנות ה-90. תפקיד הרגולציה המודרנית הוא לשמור על הרשתות ניטרליות, פתוחות בפני כל מי שרוצה לספק שירותי אינטרנט באמצעותן. תנאי נוסף הוא האצת קצבי הגלישה ברשת הקווית והסלולר. המיזוגים שעומדים בפתח נועדו להכין את החברות לגל ההשקעות הבא שלהן, זה שיאפשר את העולם האינטרנטי הפתוח. למעשה, בלבה של כל קבוצת תקשורת מקומית תהיה תשתית תקשורת מתקדמת ותחרותית שתחבר את הלקוח לרשת בכל מקום - בבית ומחוץ לו. חלק מתשתית זו יהיה עצמאי וחלק יירכש בשוק סיטוני של תשתיות. בפני הלקוח הביתי יעמדו ארבע אפשרויות, ולא רק שתיים. מושגים כמו הפרדה מבנית, פיקוח תעריפים והגנות ינוקא הם מושגים שנגזרים מעולם הרגולציה הישן, טרום עידן האינטרנט המודרני. הם צריכים להיעלם מהעולם כמו שירותי האינטרנט בחיוג, שיחות הטלפון לחו"ל ועוד שורה ארוכה של שירותי תוכן גוועים שהיו נפוצים בשנות ה-90.

החשש הכבד לתחרות העתידית נעוץ רק בגזרת התשתיות. המיזוגים המתוכננים צפויים דווקא לעזור, שכן הם יאיצו את ההשקעות של החברות בתשתיות חדשות. ככל שהן ישקיעו יותר, כך החשש מפגיעה בתחרות יירד. הרגולציה הנוכחית שהביאה אותנו עד הלום חייבת להשתנות. גם ככה היא לא הביאה אותנו למקום טוב. כל קריאה לשמר אותה היא קריאה לשמר את הכיסים המונופוליסטיים שמהם סובל כיום השוק.