אין לנו את המשאבים או את ההרכב האנושי כדי להפוך לסקנדינביה

המחאה החברתית דורשת שישראל תזנח את הקפיטליזם הניאו-ליברלי מהדגם האמריקאי ותאמץ סוציאל-דמוקרטיה בנוסח סקנדינווי. גם אני חולם שישראל תהיה סניף של סקנדינוויה, אבל אני מספיק ריאלי בשביל להבין שמידת ההיגיון בחלום היא כמידת הדמיון האקלימי שבין אוסלו לתל אביב.

מדינות סקנדינוויה מאופיינות בשקט ביטחוני ארוך טווח, המאפשר להן לשמור על תקציב ביטחון בהיקף של עשירית מישראל. המלחמה האחרונה בסקנדינוויה הסתיימה עוד לפני שמלחמת העצמאות שלנו התחילה. הסקנדינווים הם לותרנים, שרואים בעבודה קשה וביושר (ולא בתחמוני מס) אידיאל. זוהי גישה שונה בתכלית מהאתוס הישראלי, שרואה ב"לדפוק את השלטון" הישג אישי.

בניגוד לנו, הסקנדינווים מבינים שמשפחות קטנות מסוגלות להעניק לילדים טיפול מסור יותר ממשפחות גדולות, ועדיין להוציא פחות כסף על חינוך. במשפחה סקנדינווית יש קצת יותר מילד וחצי (בהשוואה לשלושה ילדים בישראל), אבל כל ילד מחונך היטב, ובסיום לימודיו הולך לעבוד ולא מקים אוהל ברוטשילד.

גם ההרכב האתני משחק לטובת הסקנדינווים. אמנם יש להם מיעוט לאפי קטנטן ומעט ממורמר, אבל הלאפים לא יורים טילים על הלסינקי וגם לא לומדים תורה במקום לעבוד. אצלנו, ההתנתקות מעזה מלמדת שגם נסיגה מלאה מהשטחים כנראה לא תביא שלום עם הפלסטינים בסטנדרטים סקנדינוויים ולא תאפשר לצמצם את תקציב הביטחון, וההסכמים הקואליציוניים מבטיחים שהחרדים יוכלו להמשיך לחיות על קצבאות ולא לעבוד.

גם בכל מה שנוגע למחצבים סקנדינוויה מנצחת אותנו. אצלנו אולי יפיקו גז טבעי שיספיק לתצרוכת עצמית בעוד מספר לא ידוע של שנים; ואולם נורווגיה היא כבר כיום יצואנית הגז מספר 2 בעולם. על מים שאנחנו חייבים להתפיל בעלות של 2.5 שקלים לקוב - כאשר הסקנדינווים שואבים מהנהרות בעלות של אגורות בודדות, מיותר להרחיב את הדיבור; כך גם על מפעלים הידרו-אלקטריים שמספקים להם חשמל בזול.

איך הופכים בכל זאת את ישראל לסקנדינוויה? התשובה המצערת היא שזה בלתי אפשרי. אין לנו את המשאבים הטבעיים וגם לא את ההרכב האנושי. אנחנו לא עשירים מספיק כדי להרשות לעצמנו לבזבז כמוהן סכומים עצומים על סעד ורווחה.

כדי למצוא דוגמה שתואמת את מידותינו, יש לרדת מעט דרומה מסקנדינוויה, לחצות את הים הבלטי ולהגיע לאסטוניה. רק לפני 20 שנה זו היתה רפובליקה סובייטית ענייה עם כלכלה ריכוזית המבוססת על חקלאות מיושנת ותעשייה כבדה לא יעילה. ואולם כיום אסטוניה משתייכת לגוש היורו, עם דירוג אשראי גבוה יותר מאשר ישראל ושיעור החוב הלאומי הנמוך ביותר באירופה.

אם מביאים בחשבון את מס ההכנסה האחיד והנמוך (21%) ואת הצמיחה הכלכלית המהירה (ממוצע של 5% לשנה בעשור החולף) - עושה רושם שהמשכורות באסטוניה ישאירו את ישראל מאחור בעתיד הקרוב. לפני שני עשורים אסטונים עוד נדחפו לקונסוליה הישראלית בציפייה לזכות בדרכון ישראלי בזכות הסבא היהודי; כיום ישראלים עומדים בתור בשגרירות אסטוניה בתקווה שהסבתא האסטונית תסדר להם פספורט בלטי.

איך קרה הנס האסטוני? הודות לליברליזציה כלכלית ולהפרטות מאסיביות, בזכות מסים ישירים נמוכים שמעודדים אנשים לעבוד שעות נוספות, באמצעות נטישת החקלאות המיושנת והתעשייה המסורתית לטובת היי-טק (גם אם זה הצריך פיטורי עובדים), בזכות שמירה על גודל משפחה סביר שחוסך הוצאות על חינוך, וגם בשל המסר הפוליטי שהבהיר למיעוט הרוסי העוין כי אף אחד לא יתאבל אם יעבור לרוסיה.

אסטוניה, וכמוה מרבית מדינות מזרח אירופה, הלכו בכיוון שונה בתכלית ממודל הסולידריות החברתית של מחאת האוהלים, ויצאו מעוני סובייטי לרווחה אירופית. גם הבחירה העומדת בפנינו אינה בין קפיטליזם אמריקאי לסוציאל-דמוקרטיה סקנדינווית, אלא בין פרגמטיזם מזרח אירופי לפשיטת רגל.

הכותב הוא פרופסור לתקשורת במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון