נתניהו צריך ללכת רחוק יותר מוועדת הריכוזיות

ההמלצות לא מחסלות את הפירמידות, אבל אם יתקבלו - הן יעשו את המוות לבעליהן

בדיחה ותיקה מספרת על קבוצת תיירים ישראלית שיורדת מאוטובוס בסיומו של טיול ארוך בהולנד. הם נפרדים כל אחד אישית מהמדריך בתודה ובחיוך, אך אף לא אחד מהם נותן למדריך טיפ כמקובל. המטייל האחרון שיורד מהאוטובוס לוחץ את ידו ארוכות. לבסוף מעניק לו חבילת שטרות מכובדת - "זה מכולנו", הוא אומר לו. המדריך, שכבר הזיע כהוגן רק מהמחשבה שמהטיול הזה לא ייצא לו כלום, פולט לעברו: "אתם היהודים, יכול להיות שלא הרגתם את ישו. אבל מה שבטוח זה שעשיתם לו את המוות".

המלצות ועדת הריכוזיות לא מחסלות את הפירמידות במשק, אבל אם יתקבלו, הן יעשו את המוות לבעליהן. למעשה, מה שפורסם אינן ההמלצות אלא תקציר כלשהו שיהפוך לדו"ח ביניים בן 200 עמודים בעוד שבועיים-שלושה, ולדו"ח מלא בעוד שלושה חודשים. אחר כך תתחיל מלאכת החקיקה ועמה הלחצים. בינתיים נראה שסעיפים קטנים בהמלצות יחייבו את בעלי הפירמידות להתארגן אחרת, להעסיק עוד יועצים ועוזרים ועורכי דין, ואולי לאט לאט גם להתעצבן ולוותר על חלק מהחברות.

ייתכן שהסעיף המרכזי שיעשה את העבודה כאן הוא זה שנכתב לידו "הצעה להתייחסות ציבורית". הסעיף מדבר על הגבלת כוחו של בעל השליטה בחברה שבה הוא שולט לרמה של החזקתו בהון של החברה. כך שגם אם בחברה יש בעלת שליטה שמחזיקה ביותר מ-50%, השיעור שיחושב באסיפה יהיה זה של בעל השליטה שיושב בחברה-הסבתא (נניח), שהוא כמובן נמוך יותר מ-50%. סעיפים נוספים שיקשו על בעלי הפירמידות הם בנוגע נוגעים למינוי דירקטורים מקרב הציבור, שכר המנהלים, מימון רכישות ממונפות ומתן זכות יציאה לבעלי מניות מיעוט.

מיד לאחר שפורסמו המלצות ועדת הריכוזיות - החלו במגזר העסקי כולו במסכת ניחושים: מי בפנים ומי בחוץ, מי צריך למכור את החברה שלו ומי נחלץ מהעניין. למה זה קרה? כי במקום להסתכל מסביב ולהחליט היכן יש בעיה והיכן אין, האם החזקה של בנק וקבוצה ריאלית גדולה, או בעלות על חברה ענקית יחד עם בית השקעות גדול, יוצרים בעיות - החליטה הוועדה לקבוע קריטריונים מספריים. כך היא קבעה שמוסד פיננסי שרלוונטי להמלצות הוא כזה שמנהל 50 מיליארד שקל לפחות (הוגדר כ"משמעותי"), שפעילות ריאלית "משמעותית" היא כזאת שיש לה מחזור מכירות שנתי של 8 מיליארד שקל או מאזן של 20 מיליארד שקל.

הקריטריונים האלה משאירים מחוץ להמלצות את רוב הטייקונים הישראלים וגם חלק מהמגזר הפיננסי: את שרי אריסון ששולטת לבד בבנק הגדול במשק (הפועלים) ובחברת נדל"ן גדולה (שיכון ובינוי). את קבוצת עופר שבבעלותה קבוצת קניונים ענקית (מליסרון), בתי מלון ובנייני משרדים בבעלות פרטית (עופר השקעות) ושליטה בבנק מזרחי טפחות.

מקורבים טוענים שהמאזן של כל אלה נמוך מ-20 מיליארד שקל, אך זה דורש בדיקה. מי שעוד נשאר בחוץ הם מוזי ורטהיים ששולט בקוקה קולה ישראל, במחלבות טרה, בבנק מזרחי (יחד עם עופר) ובזכיינית ערוץ 2 קשת. כן נחלצה קרן אייפקס, ששולטת בפסגות (בית ההשקעות גדול במשק) ובתנובה (חברת המזון הגדולה במשק, שמכרה ב-2010 ביותר מ-7 מיליארד שקל). בנוסף נשארים מחוץ להמלצות בתי ההשקעות הקטנים וחברות הביטוח הקטנות.

ובקיצור, הנפגעים היחידים כמעט הם נוחי דנקנר ויצחק תשובה, שגם להם יעשו את המוות בפירמידות, והם גם ייאלצו למכור את הגופים הפיננסיים שלהם - כלל ביטוח והפניקס-אקסלנס. הנפגע השלישי הוא צדיק בינו, שחברת פז שבשליטתו מוכרת יותר מ-8 מיליארד שקל, ולכן ייאלץ לוותר על הבנק הבינלאומי שבשליטתו. הוועדה מצאה מתכון להפחתת לחצים וגם עשתה ודאי צעד משמעותי בכיוון הנכון, אבל האם היא נתנה פתרון גורף לבעיית הריכוזיות והתחרותיות במשק? נראה שלא.