צדק כלכלי לפני צדק חברתי
קבוצות דיור דומיננטיות השתלטו על משאבים חיוניים ורגישים של החברה
>> קיומה של תנועת המחאה מעידה כי רבים מתושבי ישראל חושבים שיש לחלק את העוגה הלאומית באופן שונה. אחת הדרכים לקבוע אם קבוצה במשק מקבלת יותר או פחות מהמגיע לה היא באמצעות השוואה בין מה שהקבוצה היתה מקבלת לפי כוחות השוק לעומת מה שהיא מקבלת באמת.
לפי קנה מידה זה, חיילי שירות החובה, במיוחד בשנת השירות השלישית, הם המנוצלים ביותר במשק. גם רופאים מתמחים, רופאים מומחים בראשית דרכם ואחיות מקופחים. לעומת זאת, יש קבוצות גדולות של עובדים הנהנות מתקבולים העולים בהרבה על המגיע להם לפי כוחות השוק.
המשימה המרכזית של ועדת טרכטנברג היא להמליץ על חלוקה חדשה של העוגה הלאומית - כלומר, למי לתת וממי לקחת. למעצבי המדיניות הכלכלית והחברתית כדאי לאמץ קודם את הקריטריון האובייקטיבי של צדק כלכלי, ולאחר מכן לנסות להתעמת עם הבעיה המופשטת והקשה יותר של צדק חברתי. הסטייה מהצדק הכלכלי יכולה להיות מוגדרת כהפרש בין התמורה הפיננסית שמקבלת קבוצה כנגד מה שהיתה מקבלת לפי כוחות השוק ללא התערבות ממשלתית.
בישראל קיימות קבוצות עובדים גדולות וחזקות פוליטית שמצליחות לקבל תמורה פיננסית העולה בהרבה על המגיע להן לפי כוחות השוק. למשל, עובדי חברת חשמל, מקורות, הנמלים, רשות התעופה, פנסיונרים צעירים של הצבא וכוחות הביטחון, מנהלים בכירים בעיריות ובמועצות מקומיות ועובדי חברות ממשלתיות. קבוצות עובדים דומיננטיות אלה השתלטו על משאבים חיוניים ורגישים של המדינה וסחטו מהממשלות דמי כופר תמורת התנהגות טובה.
קבוצות אלה יצרו סימביוזה עם ההסתדרות ונהנות מהתמיכה בלתי מסויגת שלה. ואולם ההסתדרות גם תומכת בתנועות המחאה. כיצד תגיב ההסתדרות לדרישה לקחת משאבים מהחתולים השמנים כדי להעביר אותם לקבוצות מנוצלות? התשובה ידועה. עם זאת, קולם של המנוצלים כלכלית אינו נשמע. למשל, חיילי החובה. אין מדינה בעולם שצעיריה משרתים שלוש שנים כמעט ללא תמורה כלכלית. יש מדינות ספורות עם שירות צבאי ולאומי עד שנה, אבל לא שלוש שנים תמימות.
קשה לדרג את המנוצלים כלכלית בישראל ללא מחקר מפורט, אבל נראה שיש שורה ארוכה של בעלי מקצוע. בעיקר כאלה ששכרם נקבע בהסכמים קיבוציים ואין להם מקומות עבודה אלטרנטיביים רבים. היעדר צדק כלכלי בהתפלגות ההכנסות בישראל ידוע. את רמת המחירים הגבוהה יש לנצח באמצעות תחרות ויבוא. שינוי בהתפלגות ההכנסה, לעומת זאת, נראה כקרב אבוד מראש. לא נמצאים מנהיגים שמוכנים להתמודד עם הפסקות חשמל, מים וטיסות כדי שיהיה לנו משק הוגן ויעיל.
ועדת טרכטנברג תתייחס כנראה להגברת התחרות וריסון המחירים, לדיור, חינוך ונשים עובדות. ואולם היא כנראה תתרחק כמו מאש מאי צדק כלכלי של חלוקת ההכנסות בישראל, וזו תהיה החמצה.
הכותב הוא מרצה לכלכלה ומימון במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה