איך הובילה פרשת רמדיה לעלייה ביוקר המחיה

 "מדינת ישראל מקיימת הליך משוכלל של הערמת קשיים על יבוא", אומר בכיר בירושלים. "יש אגרות גבוהות בנמלים, בגלל מונופול הנמלים; יש היטלי היצף של התמ"ת שמונעים יבוא זול מדי מחשש לפגיעה בתעשייה המקומית; יש עיכובים בנמל בגלל מכון התקנים; יש מסי קנייה; יש מכס של 12%; יש אישורים ספציפיים שדורשים משרדי התחבורה, הבריאות, התקשורת והגנת הסביבה.

"בכל אותו זמן, היבואן תקוע עם הסחורה במחסן בנמל, וצריך לשלם אגרות גבוהות עבור האחסון. לכאורה, מדינת ישראל חשופה ליבוא מתחרה, אבל בפועל הביורוקרטיה כאן חוסמת כל אפשרות ליבוא".

את המחיר של חסימת היבוא בידי הביורוקרטיה, משלם הצרכן הישראלי. בהיעדר יבוא מתחרה במחירים נמוכים, היצרנים הישראלים או היבואנים הבלעדיים יכולים לייקר את מחיריהם ככל שיחפצו. כך יוצא שישראל נהפכה לאחת המדינות שבהן יוקר המחיה הוא הגבוה ביותר - היא הפכה עצמה לאי מבודד שבו ספקים יחידים, מקומיים או יבואנים בלעדיים שולטים בשוק.

אחד החסמים הביורוקרטיים הגדולים בפני יבוא מתחרה הוא מכון התקנים. המכון, המפוקח על ידי התמ"ת ופועל כמלכ"ר, אמור לשרת מטרה טובה. הוא אמור להגן על הצרכן הישראלי בכך שהוא יוודא שהמוצרים הנמכרים בישראל עומדים בדרישות של בטיחות, יעילות ואיכות סביבה. רק שהדרך לגיהנום רצופה גם כוונות טובות - וגם במקרה של מכון התקנים, מרוב הגנה על הצרכן, מונעים בפועל מאותו צרכן ליהנות מיבוא לישראל.

מכון התקנים הוא מונופול בתחום בדיקות היבוא. כ-60% ממוצרי היבוא המחייבים תו תקן (למשל, צעצועים ומכשירים חשמל) נדרשים לעבור במכון בדיקה כפולה. בדיקה מקיפה לאישור הדגם, ולאחר מכן בדיקה פרטנית של כל משלוח בנמל - כדי לוודא שהוא עומד באישור שניתן לדגם.

"זה כמו שמקבלים רישיון נהיגה, ונדרשים כל בוקר לעבור טסט מחדש", מתארים באיגוד לשכות המסחר את החובה לבדוק כל משלוח מחדש. זאת, גם אם מדובר במוצר שמיובא שנים ארוכות לישראל, וכבר נבדק עשרות פעמים בעבר. זאת, גם אם מדובר במוצר של טובי היצרנים האירופים, העומדים בתווי התקן המחמירים ביותר של האיחוד האירופי.

אפליה בין יבואנים ליצואנים

הבדיקה הפרטנית של כל דגם וכל משלוח בנמל נעשית רק בידי מכון התקנים. בתחום היבוא המכון הוא מונופול מוחלט.

בעולם יש אינספור מעבדות העורכות בדיקות של עמידה בתווי איכות. כמה מהן נחשבות למעבדות הטובות מסוגן בעולם (המעבדות המובילות בגרמניה, למשל). עם זאת, מכיוון שלישראל אין הסכם הכרה הדדי עם האיחוד האירופי - לטענת התמ"ת בשל הלובי של חברות התרופות באירופה - הרי שמי שמייבא מוצר שעבר בדיקה של אחת המעבדות הטובות בעולם עדיין יידרש להיבדק מחדש על ידי המכון.

יש לציין כי למכון התקנים יש הסכמים הדדיים עם 69 מהמעבדות המובילות בעולם - מה שמאפשר הקלה ביבוא של מוצרים שקיבלו אישור מאותן מעבדות. עם זאת, גם מוצרים כאלה לא ייהנו מכניסה חלקה לשוק הישראלי: המכון עדיין דורש לבדוק את מסמכי היבוא שלהן, את התאמתם לשינויים בתקן הישראלי ובחלק מהמקרים גם את עמידתם בתקני יעילות ואיכות הסביבה.

בנוסף, אין בישראל הכרה בבדיקה של מעבדות פרטיות המתחרות במכון התקנים. בכך ישראל שונה ממדינות רבות עולם, שבהן מכון התקנים הלאומי מפעיל תחתיו רשת של מעבדות פרטיות בפיקוחו.

בכך ישראל נוקטת מדיניות של איפה ואיפה בין ייצור מקומי ויבוא. יצרן מקומי לא נדרש לעבור בדיקות של כל משלוח שיוצא מהמפעל, ואם הוא נדרש להיבדק הוא יכול לבחור בין מכון היבוא לבין מעבדות פרטיות. כך, המלט של מפעל נשר יכול להיבדק כדי לוודא שהוא עומד בדרישות תו התקן במעבדה הפרטית איזוטופ. לעומת זאת, מלט שייובא מטורקיה (בהנחה שהיבוא יהיה כדאי, אחרי שהתמ"ת הטיל היטל היצף על המלט הטורקי) יצטרך להיבדק, כל משלוח מחדש, בידי מכון התקנים בלבד.

"למדנו לשמור על עצמנו"

מדוע איזוטופ טובה לבדוק מלט ישראלי ופסולה מלבדוק מלט טורקי? במכון התקנים מתרצים זאת בחשש מ"ריצה לתחתית". משמע, חשש שאם מעבדות פרטיות יוכלו לאשר יבוא, הרי שתיווצר תחרות ביניהן על אישור יבואנים, וכדי להשיג זאת הן יבצעו כמה שיותר הקלות בבדיקות. החשש הזה הוא אמיתי, במכון מדווחים על 25%-40% תקלות בבדיקות היבוא שהם מבצעים. ועדות ציבוריות וגם בג"ץ כבר קבעו כי ראוי שמכון התקנים יישאר מונופול.

עם זאת, לנוכח המחאה הציבורית של יוקר המחיה ראוי לבחון את הקביעות האלה מחדש. יבואנים טוענים שהעלויות שמשית עליהם מכון היבוא מביאות לייקור של כ-5% במחיר היבוא (מכון התקנים מכחיש, וקובע כי מדובר בעלות של 0.04% בלבד), שלא לדבר על העלות הנובעת מכל אותם יבואנים שהחליטו לוותר, וכלל לא לייבא לישראל.

יש סיבה לחשוד שהמחירים שגובה מכון היבוא מהיבואנים הם גבוהים מאוד: המחלקה במכון התקנים המתחרה במעבדות הפרטיות בישראל מפסידה, ואילו המחלקה שבה נערכות בדיקות היבוא מרוויחה היטב. האם ייתכן שמכון התקנים מסבסד את הפסדיו מהתחרות בישראל באמצעות השתת מחירים גבוהים על היבואנים השבויים בידיו?

בנוסף, הטענה ל"ריצה לתחתית" מתנגשת עם המקובל בעולם - שבו מכוני תקנים מעסיקים מעבדות פרטיות בשמם ומפקחים עליהן - ועם המקובל בישראל. די אם נזכיר כי כל בדיקות כשירות הרכב (טסט) נעשות במכונים פרטיים המפוקחים על ידי משרד התחבורה, וכי בדיקות יבוא המזון נעשות בידי מעבדות פרטיות המפוקחות בידי רשות המזון הארצית של משרד הבריאות. מדוע רק במקרה של מכון התקנים לא ניתן להפריט את הבדיקות ולהעבירן למעבדות פרטיות מפוקחות היטב?

"מה יקרה ביום שילד ימות בגלל צעצוע מיובא שלא עמד בתו התקן?", אומר גרישה דויטש, הממונה על התקינה במשרד התמ"ת את מדיניות המשרד שלו. "את מי יאשימו - את היבואן הרשלן או את הרגולטור שאישר את היבוא? מאז פרשת רמדיה למדנו לשמור על עצמנו. זה יופי להיות ליברלי ולאפשר יבוא חופשי לישראל, אבל אם קורית תקלה, הפרקליטות תובעת את הפקידים בשירות המדינה - אז הפקידים למדו להיות זהירים".

הנה יצא מרצע מן השק: קפדנות היתר של הפרקליטות בפרשת רמדיה, והתביעה שהוגשה נגד פקידים במשרד הבריאות, מביאה לקפדנות יתר של הפקידים כיום גם במשרד הבריאות וגם בתמ"ת בכל הקשור ליבוא. את המחיר, כצפוי, משלם הצרכן הישראלי ביוקר המחיה.