מדינת ישראל מתגוננת לדעת

יפתח שקד, מיוזמי מחאת הקוטג', הופיע בפני ועדת הכלכלה של הכנסת כאשר זו דנה במחירי המזון הגבוהים בישראל ופירט בתסכול את סיפור משחת השיניים קולגייט. הוא סיפר כיצד הוא מייבא משחת קולגייט לרשת הסופרמרקטים הצרפתית הענקית קרפור מהמפעל של יצרנית קולגייט בסין במחיר של 7 שקלים לשפופרת. בישראל אותה שפופרת נמכרת במחיר כפול.

"תנו לי לייבא קולגייט לישראל מסין", התחנן שקד בפני חברי הכנסת. "לכל הפחות, תנו לי ליבא לישראל קולגייט מצרפת, זה עדיין יצא זול יותר". היבוא של משחות שיניים לישראל מוגבל, עם זאת, ליבואן רשמי יחיד.

במקרה של קולגייט משרד הבריאות הוא החסם ליבוא מקביל, בשל הדרישות המחמירות שהוא מציב בפני מי שאינם היבואנים הרשמיים. במרבית תחומי היבוא האחרים, היבואנים לישראל נתקלים בחסם רגולוטרי אחר, המקשה עליהם את הכניסה לתחומי ישראל - מכון התקנים, המפוקח על ידי משרד התמ"ת.

"חסמים שאינם מכס" (non tariff barrier) - כך נוהגים לקרוא לאותן חומות ביורוקרטיה המונעות יבוא חופשי. בישראל החסמים האלה השתכללו לכדי אומנות. מכון התקנים, על 1,000 עובדיו ועל ההכנסות בהיקף כ-300 מיליון שקל שהוא מייצר בשנה, הוא מלכ"ר, שמתפקד מתוקף חוק (ומתוקף החלטת בג"ץ) מונופול בכל הקשור לבדיקות של מוצרי יבוא הנכנסים לישראל. בפועל, לא ניתן לשחרר סחורה מיובאת לישראל בנמל מבלי שמכון התקנים מאשר זאת - והוא מאשר כל משלוח מחדש.

הכוונה מאחורי מכון התקנים היא כמובן טובה. המכון קובע תקנים למוצרים השונים, כדי להבטיח שאלה עומדים בתקני בטיחות, יעילות ואיכות הסביבה. בכל מדינות העולם המפותחות קיימים מכוני תקינה. בחלק גדול מהמדינות מדובר במכונים ממשלתיים או מלכ"רים, כדי להבטיח שהתקינה תהיה איכותית ותשרת את רווחת הצרכן (ולא את האינטרס של היצרנים). אבל כאן גם נגמר הדמיון בין ישראל לשאר העולם.

יצואן ישראלי לאירופה, לא יתקל במכון תקנים אירופי בנמל. היצואן הישראלי יוכל לשחרר את הסחורה שלו מהנמל האירופי ולהיכנס לשערי השוק האירופי ללא כל סייג. לעומת זאת, בישראל לא ניתן לשחרר סחורה מיובאת מהנמל, אפילו אם היא מיובאת מאירופה, בלי אישור מכון התקנים. האישור נדרש בכל פעם מחדש - כל משלוח שמגיע לנמל נבדק מחדש בידי מכון התקנים, גם אם מדובר במוצר המיובא לישראל שנים ארוכות וכבר נבדק עשרות פעמים בעבר.

בודקים כל משלוח

כדי לייבא מוצר חדש לישראל צריך לעבוד בדיקה ראשונית מקיפה של מכון התקנים (בדיקת דגם) בדיקה שאורכת שבעה-שמונה שבועות בממוצע, ושעלותה עד 50 אלף שקל. הבדיקה הזו היא לפחות חד פעמית, אף שנדרשת חזרה עליה בכל פעם שישנו שינוי כלשהו בדגם - כל דגם חדש של מכונת כביסה, גם אם מדובר במוצר של סימנס, יחויב בבדיקת דגם.

לאחר אישור הדגם, עם זאת, נדרשת בדיקה של כל משלוח בנמל - כדי לוודא שהמשלוח הספציפי זהה לדגם שאושר. בדיקה שכזאת עולה כ-1,000 שקל, והיא אורכת בממוצע בין שבוע לשלושה שבועות.

לפי נתוני מכון התקנים יש כיום בישראל 600 תקנים מחייבים - 600 סוגי מוצרים שלא ניתן למכור אותם מבלי לקבל אישור לכך ממכון התקנים. מתוך ה-600, כ-300-400 הם מוצרים המוגדרים ברמת סיכון גבוהה, ועל כן מחייבים בדיקה ואישור פרטניים. הרוב הגדול של המוצרים המורכבים המיובאים לישראל, לפיכך, נדרשים לעבור את ההליך של בדיקה ראשונית, ולאחר מכן בדיקה פרטנית של כל משלוח ומשלוח. "זה כמו שמקבלים רישיון נהיגה ובכל בוקר כשמתניעים את המכונית צריך לעבור טסט מחדש", אומר יוסי טמלר, מאיגוד לשכות המסחר.

את התהליך הזה צריכים לעבור גם מוצרים המיובאים מיצרנים מובילים בעולם, שעומדים בדרישות התקן המחמירות ביותר של האיחוד האירופי או ארצות מפותחות אחרות. לא ניתן לפסוח על התהליך הזה, גם אם מדובר ביבואן ותיק, שהוכיח את רצינות כוונותיו.

מכון התקנים מסווג את היבואנים לפי ההיסטוריה של הבדיקות שלהם, אבל גם במקרה שיבואן זכה להיות מוגדר יבואן מצטיין (יבואן זהב), הוא ימשיך להיבדק בנמל. לכל היותר מכון התקנים יעניק ליבואן כזה הנחה, ויסתפק בבדיקה של מחצית עד שליש מהמשלוחים שלו.

לשיטה הזו אין אח ורע בעולם. יצואן ישראלי, כאמור, יכול להיכנס בשערי השוק האירופי ללא כל בדיקה, הוא אפילו לא נדרש לתקן מחייב. ההבדל הוא שבשוק האירופי לא ירכשו מוצר שלא עומד בדרישות התקן - רשתות השיווק השונות (איקאה, הום סנטר, קרפור) דורשות מהיבואן הוכחה שהוא עומד בתו תקן. היצואן לאירופה, לכן, עורך באופן וולנטרי בדיקות של מוצריו, ולאחר מכן מתחייב בפני הרשתות (ובפני חברות הביטוח המבטחות את הרשתות) כי הוא עומד בתו התקן. אם מתברר שהוא שיקר בהצהרה שלו הוא ייכנס לרשימה שחורה, ויותר לא יוכל למכור לאף רשת אירופית רצינית.

בכל התהליך המורכב הזה, שכו כל משלוח יבוא לישראל נדרש לעבור טסט כל בוקר מחדש, מכון התקנים מתפקד כמונופול מוחלט. המכון אמנם אינו קובע את התקנים בעצמו - ועדות תקינה ציבוריות, היושבות בתוך מכון התקנים, הן הקובעות את התקנים בישראל - אבל כל השאר הוא עושה לבד.

המכון קובע מהן הבדיקות הנדרשות לאישור התקן. המכון קובע את העלויות הנדרשות לבדיקות. המכון מבצע את הבדיקות. המכון אינו מכיר באף בדיקה חלופית לשלו. פלא שהיבואנים מתלוננים?