דמגוגיית האוצר חוגגת

>> לפני כמה ימים הופענו אנו, מנהיגי הסטודנטים, בפני ועדת טרכטנברג. ועדות בישראל הוקמו ויוקמו, ודו"חות נחתמו - ונותרו למצבה. על אף הקושי, הגענו כדי לומר בצורה ברורה: אין בכוונתנו להפסיק לרגע אחד את המחאה, אך בצדה אנו מוכנים להידבר עם הממשלה.

לא הגענו חמושים בדו"חות, אלא בתביעה נוקבת שלא להתעלם מהתקווה והציפייה לחולל שינויים מהותיים במדיניות החברתית-כלכלית. כעת, ניצבים חברי הוועדה בפני החלטה אסטרטגית: שכן אם יחללו שיקולים פוליטיים צרים את האמת המקצועית ואת הצורך הדחוף להיות קשובים למפגינים, הרי שחיש תהפוך עצמה הוועדה לאפיזודה חולפת וניסיון שווא לבלום את המחאה.

הניסיון לפרש את המחאה הנוכחית ולהתבונן עליה דרך פרדיגמות ישנות נידון מראש לכישלון. ללא קשר למסקנות הוועדה ניצחוננו גדול, והוא עצם הידיעה כי ביכולתנו לדרוש ולהוביל שינוי של עוולות כלכליות וחברתיות. לא עוד ישראלים ישנים שתמונת המציאות שלהם קפואה; בשלהי הקיץ הזה מאות אלפי "ישראלים חדשים", מאמינים בשינוי ויוצרים אותו. וכשזוהי התודעה הציבורית, אל תתפלאו אם הסטודנט הבא כבר מוריד את האוהל מהבוידעם. ייתכן שיפגין הפעם על מחירי הנעליים ומשם יתרחב המאבק שוב.

ההדלפה האחרונה אודות המלצות הוועדה המתגבשות כביכול מצטרפת להתבטאויות שונות של ראש הממשלה ושר האוצר שלו, וצריכה להדאיג עד מאוד את המבקשים להגיע לפתרונות אמיתיים. ההמלצות שקולות אולי לפרק או שניים בדו"ח הסופי, שכן נעדרים מתוכן תחומי מדיניות שלמים המחייבים מענה אמיתי במסגרת מארג הפתרונות שתציע הוועדה.

בולטים במיוחד תחומי הדיור, המיסוי ושוק העבודה (עובדי קבלן, כבר אמרנו?) ותשובתנו חד-משמעית: לא! זהו פתרון חסר שלא ישקיט את המחאה. ברקע, הדמגוגיה "האוצרית" חוגגת: שטייניץ מזהיר בפני הסערה הכלכלית העולמית וממשיך להתעלם בהפגנתיות מההוריקן שעלה מן השדרה.

בשם האחריות הלאומית הוא מציע לנו אמפתיה ורגשות במקום תוצאות מיידיות. בשם האחריות התקציבית (או אולי השיקולים הפוליטיים שלו) דורש כבוד השר שנמחק את התביעה לשינוי מהותי בסדרי העדיפויות.

האם באמת עמוקה כל כך התהום בין הממשלה ובין העם שבחר אותה? האם שר האוצר אינו רואה את מי שמבקשים להיכלל בסדר היום הציבורי של המדינה שלהם עצמם? הישראלים החדשים והישנים לא דורשים קופונים לדיור ומזון, ובוודאי שלא משק כלכלי סגור. הם גם לא צעירים או "לא מבינים", שמוחים בעד אידיאות נאורות של חופש וקפיטליזם.

הניסיון להתיש את המחאה באמצעות נוסחות סתומות לא יצלח. גם ההישענות המוכרת על צמיחה, חוסן חברתי ואיתנות פיננסית, מחווירים למול המחזרים על הפתחים למזון, חשבוניות הסופר וגני הילדים, והפערים החברתיים העמוקים שמשסעים את החברה הישראלית. אפשר וצריך לספק לכל אזרח ואזרחית צרכי היסוד באמצעות שילוב בין שוק חופשי לכלכלה אנושית, שוויונית וצודקת. חובה גם לעגן זאת בחקיקה ותכניות מגובשות המגובות בתקציבים.

ועדת טרכטנברג מונתה כדי להביא את הפתרונות האלה, ואנו מחכים בדריכות. הציפייה היא שהשינוי המוצע יהיה עמוק, כך שנוכל לעמוד לצדה מול הממשלה ולהילחם למען יישומו. אך אם נתבדה, נמשיך למחות במלוא הכוח, ונצליח בשנית.