דוקטור, תצילי אותי

זה לא היה אמור לקרות לי. לא לגבר מסוקס, מאצ'ו אמיתי, עורך מדור ספורט, רחמנא ליצלן. זה לא היה אמור לקרות למי שהצליח לעמוד כסלע איתן אל מול ההיסחפות של עמיתיו למין החזק אחרי סדרות הריאליטי המטומטמות. זה לא היה אמור לקרות למי שאינו מסוגל לרכוש מתנת יום הולדת ראויה לאשתו, אינו מציין את יום האהבה וכבר עשור לפחות נמנע מהדבקת פתקים מביכים על המראה בחדר האמבטיה. אבל זה קרה, ובגדול. החזיקו חזק, גלו בבקשה את מידת הרחמים הנדרשת, והכינו את הממחטות אם זה מעט יותר מדי עבורכם: אני, שלומי ברזל, מכור ל"אנטומיה של גריי".

ייאמר מיד כי עינת, זוגתי שתחיה, הכניסה את התועבה לביתנו. מה שסייע לה בהדחתי לתרבות כה רעה הוא שירות ה-VOD הארור. עיקר המזון הטלוויזיוני שלי קשור בשלוש מנות עיקריות. הראשונה, הכמעט מתבקשת, היא שידורי ספורט. ובכן, במשך 41 שנה הצלחתי להימנע מצפייה בשידור משחק ספורט כלשהו שלא באופן ישיר. קרי, בזירה שבה הוא נערך או מול המרקע בזמן אמת. אני לא מאלה שמגיעים לעבודה ומתחננים לאחרים "אל תספרו לי כמה נגמר". או שאני יודע כמה נגמר, או שיאמרו לי כמה נגמר כאן ועכשיו. ואם זה ממש חשוב לי, אדאג לצפות בתקציר כלשהו. המנות השנייה והשלישית מקורן בערוץ ההיסטוריה ובנשיונל ג'יאוגרפיק. וכאן, באמת שאין סיבה להילחץ. כמות השידורים החוזרים היא בלתי נתפשת, על גבול ההונאה ממש, כך שאם מישהו סיפר לי על תוכנית מעניינת, ברור כי זפזופ כזה או אחר יאפשר לי לצפות בה.

עינת ואני ניהלנו במשך שנים ויכוח על הסכנות הכרוכות בקיומה של טלוויזיה בחדר השינה. אני הייתי בעד, היא התנגדה. כשביקשתי שתתמצת את האנטי שלה, אמרה כך: "נמאס לי להיכנס לחדר ירוק" - מטאפורה שביקשה לטעון כי הדבר היחיד שמוקרן בחדר השינה שלנו הוא משחקי כדורגל, ולפיכך צבע המגרש מקרין על הקירות הכתומים המקוריים. זאת היתה תקופה נפלאה, אני מודה. לא רק שנהניתי לצרוך את התוכן האהוב עלי, הוא גם היה גורם משמעותי בנטייה של עינת להירדם מהר ומוקדם.

ועדיין, היה ברור שאני חי על זמן שאול. כי כשעינת רוצה משהו, כל מה שאני יכול לעשות בנידון זה רק לדחות את הקץ. בראייה לאחור, הייתי זחוח. נמלאתי ביטחון עצמי שהחדר הירוק הוא התגשמות הפנטסיות הגבריות שלי ואין אפשרות לשנות את המצב. עובדה, קצת אחרי שהמסך נכבש, הצלחתי לצרף למיטה הזוגית שלנו פרטנר נוסף. לפטופ. אם אני יכול לראות כדורגל בחדר השינה, מדוע לא להביא אליה גם את המחשב הנייד ולעבוד תוך כדי. מושלם.

עינת האהובה יכולה להתעלם מהרבה דברים שקשורים אלי, אבל אם תגיע למסקנה שאני ממש נהנה, היא תתקשה לעמוד מנגד. המחשב הנייד נהפך למוקצה בטענה שהמאוורר שלו מרעיש והוא פולט קרינה שמסכנת את בינתה. אחר כך הגיעה פגרת הקיץ, שהפכה את ערוצי הכדורגל השונים ללא רלוונטיים. כך נולד לו זמן מסך פנוי עבורה. היא ניסתה לסמם אותי עם הסדרה "מד מן", אבל לא התחברתי. ייתכן שחשתי מאוים למשמע הערותיה החושניות במהלך הצפייה, שיוחסו למנוול בשם דון דרייפר. קצת קשה להתמכר לצפייה בסדרה מהסוג הזה בחדר השינה, כשברור לך כי אשתך היתה שמחה להחליף אותך בכוכב הראשי. ואז, מן הסתם, היתה מכבה מיד את הטלוויזיה ומראה לו איזו גרופית אמיתית היא.

בצעירותי עוד הספקתי לראות כמה פרקים של "בית חולים כללי", שריגשו אותי רק כעבור עשור ומשהו כשהתברר כי ריקי מרטין כיכב בסדרה. מרגש לדעת שכל בנות הטיפש עשרה שהתאהבו אז בו ולא בי, נאלצו לגלות כמה שנים מאוחר יותר שהוא גם יודע לשיר, אבל בעיקר מעדיף את בני מינו. "ER" היתה בסדר גמור, והצפייה שלי בה היתה בעיקר פדגוגית. אפילו הידרדרתי לקורס עזרה ראשונה במגן דוד אדום באותם ימים. היו גם "שיקגו הופ" ואחרות, אבל אי אפשר היה לאבחן אותי בשום שלב כמכור. לפחות עד שהגיעו מרדית', ובעיקר הרופאה המהוללת איזי סטיבנס. אם כך נראות מתמחות גם בבתי החולים בישראל, אני מתחנן בפני שר האוצר שיעשה הכל כדי להשאיר אותן.

עינת דיברה על זוגיות, על שותפות ועל כך שאם אין לנו שיר שלנו שלפחות תהיה לנו תוכנית משותפת שבה ליאונל מסי אינו הכוכב הראשי. הסכמתי מתוך אמונה שלמה שלא יקרה דבר. נסבול איזה פרק או שניים, נציע לה טישו כשתייבב ונקשיב לתובנה או שתיים. או מיליון. עוד רגע חוזרות כל הליגות האירופיות לפעולה על מסך הטלוויזיה שלי, עוד רגע החדר חוזר להיות ירוק, אז למה לייצר איבה מיותרת. זרקתי מבט, הטיתי אוזן, הצצתי ונפגעתי. וכך, החדר הכתום, שנהפך לירוק, נהפך בהמשך ללבן ומכאן לתכול. עכשיו, בתחילת העונה השישית (זה הקצב שלי), עם האיחוד בין בתי החולים סיאטל גרייס ומרסי ווסט, הוא מאיים לשוב להיות כתום. תלוי איזה צבע מדים יבחרו בסופו של דבר קברניטי המיזוג עבור הצוות הרפואי שלהם.

איך אתה יודע לזהות התמכרות? ובכן, נתחיל בתיאור האבולוציה במצב הצבירה כצופה. אם בפרקים הראשונים זרקתי מבט למסך תוך כדי עבודה על המחשב הנייד או כתיבת הודעות SMS, עכשיו אני כבר ממש מרוכז. סימן מדאיג נוסף קשור לכך שבתחילת הדרך נהגתי לדבר תוך כדי צפייה, ועינת הלינה שזה מפריע לה להתרכז. עתה חל היפוך מושלם. השבוע, למשל, מצאתי עצמי מתוח באופן בלתי בריא בעליל באשר למצבה הרפואי של פצצת העל ד"ר סטיבנס. התסריטאים המנוולים, או הסוכנים הארורים, מאיימים לסיים את חלקה בסדרה וד"ר שפרד, "מקדרימי", הוא תקוותה האחרונה. האויב הגדול שלי מעצם ההתאהבות של עינת בו הוא עתה תקוותי הגדולה. עינת ניסתה לומר משהו, ואני בתגובה סטרתי לעצמי ברקה. היא שוב ניסתה לצייץ, ואני שוב סטרתי לעצמי. בפעם השלישית שאלה מה קרה. "חשבתי שזה יתוש", אמרתי לה, "אבל מתברר שאת קודחת. תני לראות בשקט!"

ויש עוד סימן מטריד במיוחד. אני ממש ממש מחכה שעינת תירדם. לא בשביל להתייחד עם מסי, לא כדי לראות עוד קרב עקוב מדם במלחמת העולם השנייה או פרק מותח של "תעופה בחקירה". ממש לא. אני פשוט לא יכול לחכות לפרק הבא. והשירות המדהים הזה, ההמצאה הטכנולוגית של המאה, ה-VOD הקדוש, נמצא שם עבורי בכל שעה. גם איזי. מזל שבשעות הקטנות האלה של הלילה אפשר למצוא רופאה איכותית כל כך, שכבר יצא לה, אם אני זוכר היטב את העונה השנייה, להתאהב בפציינט. ובכן דוקטור, אני חולה.