דרושה תוכנית התייעלות ברשות המסים

>> לאחרונה פורסם כי רשות המסים וחברת הכנסת זהבה גלאון הגישו תוכנית להוספת 1,500 פקידים למס הכנסה, שיעסקו בהעמקת גביית המס מבעלי ההון והחברות. העמקת הגבייה תאפשר לממשלה, ברוח קולות המחאה, להרחיב את ההוצאה על שירותי רווחה ואולי אף לצמצם את שיעורי המסים העקיפים.

אך לפני שמזרימים תקציב נוסף לרשות המסים, יש לבחון את מידת היעילות של המערכת. בהשוואה לארה"ב, למשל, ניתן ללמוד כי רשות המסים הישראלית יעילה פחות ממקבילתה האמריקאית. ברשות המסים בישראל מועסקים כיום כ-5,000 עובדים. ברשות המס בארה"ב מועסקים כ-95 אלף עובדים. ההוצאה בארה"ב לפקיד מס גבוהה מזו שבישראל - גם משום שהמשכורות גבוהות יותר וגם משום שהוצאות התפעול האחרות גבוהות יחסית - ולכן תקציב רשות המסים האמריקאית גדול פי 35 מתקציב רשות המסים בישראל.

המשק האמריקאי גדול פי 80 מהמשק הישראלי, ומספר המועסקים גדול פי 60 מהמספר בישראל. כתוצאה מכך, בעוד שבארה"ב מתוך 10,000 עובדים, רק שישה מועסקים ברשות המסים, בישראל, מתוך 10,000 עובדים, 20 מועסקים ברשות. כלומר, הרשות הישראלית זקוקה ליותר מפי שלושה פקידים באופן יחסי. נתונים אלו מרמזים כי רשות המסים אינה מאופיינת ביעילות יתרה.

ניתן לטעון שההשוואה אינה הוגנת, שכן הרשות בישראל עוסקת גם בגביית מסים עקיפים (בעיקר מע"מ) ולא רק בגביית המסים הישירים, בעוד שבארה"ב המסים העקיפים הנגבים ברמה הלאומית הם מוגבלים, ולכן עובדי רשות המסים אינם נדרשים בדרך כלל לגבייתם. אולם, גורם זה אינו יכול להסביר את הפערים, ולו מהסיבה שרוב עובדי רשות המסים בארץ אינם מועסקים במע"מ ובמכס.

פרט לכך, הנתונים מלמדים שדווקא על רשות המסים בארה"ב מוטלות מטלות נרחבות יותר מאלה המוטלות על מקביליהם בישראל. רשויות המס בארה"ב מטפלות, למשל, בכמות גדולה יחסית של שומות, מכיוון שחלה שם "חובת דיווח כללי", שבעטיה כמעט כל משקי הבית מגישים דו"חות שנתיים לרשויות המס.

בישראל, לעומת זאת, רק רובד קטן של שכירים מחויבים להגיש דו"ח שנתי, וכתוצאה מכך העומס על רשות המסים בכל הקשור לבדיקת השומות של משקי הבית הוא קטן יחסית. רשות המסים מכירה בכך, ומסיבה זו התנגדה באופן מסורתי להחלת חובת הדיווח הכללי על הנישומים בישראל, בטענה שהדבר יצריך כמות גדולה מאד של כוח אדם שאין לה.

הבדל נוסף בין רשות המסים אמריקאית למקבילתה הישראלית היא מערכת הניכויים הרחבה בארה"ב. הרשויות שם מתמודדות עם שומות מורכבות וארוכות הרבה יותר מאלה שבישראל, וזאת משום שקיימת מערכת מסועפת של ניכויים מוכרים עבור שכירים ועצמאים, דוגמת ריבית על משכנתה, הוצאות בגין טיפול ילדים, הוצאות בריאות וכדומה, שאינה קיימת בישראל. הבדל נוסף הוא גביית ביטוח לאומי - רשות המסים האמריקאית אחראית לגביית התשלומים לביטוח לאומי, בניגוד למצב בישראל, שבו המוסד לביטוח לאומי ועובדיה אחראים על גבייה זו.

מסיבות אלו ניתן היה לצפות שדווקא בישראל יידרש פחות כוח אדם יחסית לכמות הנדרשת בארה"ב, אבל ההפך הוא הנכון. נראה שראוי לקיים דיון ציבורי מעמיק ושקוף בקשר ליעדי רשות המסים, ובתוכם תכנית התייעלות, לפני שיוזרמו תקציבים נוספים למערכת.

הכותב הוא מנכ"ל ERCG, לשעבר כלכלן ראשי בבנק ישראל