אם יוון היתה פושטת רגל לפני שנה

האם ליוון יש ברירה אחרת מלבד חדלות פירעון, או ליתר דיוק הסדר חובות שבמסגרתו נושיה יסכימו להפסיד חלק מהשקעתם? מי שמסתכל בתרשים התשואה של אג"ח שלה, מבין שאין ברירה. התשואה על אג"ח ל-10 שנים של ממשלת יוון קפצה ביותר מ-4% בתוך יומיים, ליותר מ-25% במהלך המסחר ביום שלישי. התשואה לשנתיים היא 76%, לאחר שזינקה בכמעט 7% (!)

אף אחד לא מוכן להשקיע ביוון, אף אחד לא מוכן להמר שהיא מוכנה לפרוע את חובותיה. המשקיעים משוכנעים בוודאות כמעט מוחלטת שהיא תפשוט רגל. תחזית הצמיחה של יוון, או ליתר דיוק הנסיגה של כלכלתה, עודכנה השבוע והציגה מצב שחור בכלכלה המקרטעת. התמ"ג של יוון צפוי ליפול ב-5% ב-2011, לעומת תחזית קודמת של 3.8%. עם מיתון כזה, אין ליוון שום סיכוי לשפר את הכנסות הממשלה ולמצוא מקור לכיסוי חובותיה ולצמצום גירעונותיה.

כלכלת יוון נראית אבודה לגמרי. אפילו הכסף שמספק לה החילוץ מטעם האיחוד האירופי וקרן המטבע לא יספיק לכסות את פעילותה, לדברי אזהרות סגן שר האוצר. הכסף ייגמר עד אוקטובר - לפני המתוכנן.

גם דבריה של קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, שפכו שמן על המדורה אתמול. מרקל אמרה כי גרמניה לא תאפשר חדלות פירעון לא מסודרת של יוון, שכן היא תמיט אסון על שאר המדינות. בכך היא בעצם אותתה לשווקים שגרמניה תסכים לחדלות פירעון מסודרת. כעת צריך רק ששותפיה האחרים באירופה יסכימו לכך, בעיקר הבנק המרכזי.

הנפילה באג"ח של יוון קשה כל כך, שאם הבנקים המחזיקים בהן היו צריכים לשערך אותן (מה שנקרא market-to-mark - לרשום את שוויין החשבונאי לפי שווי השוק שלהן), הם היו סופגים הפסדים של עשרות אחוזים על השקעתם. הם אמנם יכולים לחמוק מכך, אך הדבר מעלה את ההשערה שבעצם הסדר חובות, שבו הנושים של יוון יסכימו להסדר שבו תפרע יוון רק חלק מהחובות (מה שנקרא תספורת), ותחזיר נניח 70% ממה שהיא חייבת (מה שנקרא 70 סנט על הדולר), הנושים ייצאו באופן תיאורטי ברווח.

וזה מביא אותנו לדבריו של הפרשן הכלכלי דיוויד מקוויליאמס, שב-2010 אמר ל-TheMarker כי ממשלת אירלנד היתה צריכה לתת לבנקים שלה לפשוט את הרגל. "שום דבר לא היה קורה", אמר מקוויליאמס, מלבד אי נעימות. במקרה של יוון, ייתכן שאם במקום חילוץ האיחוד האירופי היה כופה עליה חדלות פירעון מסודרת בשלב שבו התשואות ל-10 שנים היו שליש ממה שהן כעת, היו נחסכים לעולם לא רק האי-ודאות והמחלוקת הפוליטית - אלא אפילו הפסדים כלכליים רבים. כעת נראה שאין ברירה אלא ללכת לחדלות פירעון, וכל הצדדים ייצאו ניזוקים יותר משהיו.