מדיניות רווחה, גם לטווח הארוך
מתוך הבלוג של הוועדה לשינוי כלכלי וחברתי
השאלה המשמעותית שעמה מתמודדת הוועדה היא איך מקיימים מדיניות רווחה גם לטווח הקצר וגם לטווח הארוך? כלומר, איך אנחנו מייצרים מציאות שבה גם אנחנו וגם הדורות הבאים נוכל לחיות בביטחון כלכלי ובהרגשה שהמדינה לא מפקירה אותנו?
יש שלושה נתיבים עיקריים ליישומה של מדיניות רווחה:
1. הקטנת יוקר המחיה. מדיניות אפקטיבית בנתיב זה תוביל לכך שכולנו נוכל לקנות יותר תמורת אותו כסף. הקטנת יוקר המחיה היא מדיניות המקיפה שווקים רבים, אך ברור לכולם שלשוק הדיור השפעה חיונית על רמת החיים של כל אזרח וכל משפחה. לכן, יש לבחון את הכלים הקיימים שיכולים להביא לדיור בר השגה בפרק זמן קצר. לדעת הוועדה, הדבר אפשרי גם בלי הוצאה תקציבית גדולה.
2. חלוקה צודקת יותר של תקציבי הרווחה. * "לקחת מאיפה שיש" - שינוי סדרי עדיפויות בתוך מסגרת התקציב: להפנות יותר תקציבים לשירותים הציבוריים המופקדים על רווחת האזרחים ופחות למשרדים אחרים.
* "לקחת ממי שיש" - שינוי תמהיל המסים: הגדלת מסים מבעלי הכנסות גבוהות ומהכנסה מהון כדי לתת למי שיש לו פחות (דרך אספקת יותר שירותים לכולם או הקטנת מסים ותשלומים).
* "לקחת מהעתיד" - הלוואה על ידי הגדלת הגירעון: הגישה מושתתת על בסיס האמונה שההכנסה העתידית תהיה גבוהה יותר מההכנסה הנוכחית ולכן משתלם לקחת סיכון ולהטיל על המתפרנסים העתידיים לשלם עבור הרווחה שלנו כיום. ואולם, היכולת של מדינה לקחת הלוואות אינה אינסופית (והמשבר שמתחולל ברגעים אלו באירופה מזכיר לנו את זה).
חשוב לזכור שכל אחת מהאפשרויות האלה (או קומבינציה שלהן) אינה מייצרת מקורות הכנסה נוספים יש מאין, אלא מעבירה כסף או שירותים ממקום אחד לאחר. גם כאשר לוקחים כסף "מן העתיד" הדורות הבאים צריכים להחזיר אותו. לכן, בכל אחד מהכלים האלה, יהיו מרוויחים ומפסידים שאיתם צריכים להתמודד מקבלי ההחלטות.
3. הגדלת המקורות. המשמעות היא צמיחה כלכלית, או במלים פשוטות הגדלת העוגה כולה. לכן, המדיניות הכלכלית צריכה לעודד השתתפות בשוק העבודה, השבחת כוח העבודה על ידי חינוך והשכלה, עיצוב ושמירה על תנאים מתאימים להשקעות ולחדשנות ושמירה על יציבות פיננסית של המשק כולו. כדי להתניע שינוי, צריך גם להגדיל את ההכנסות של האנשים הפרטיים. ברגע שהכנסת המגזר הפרטי גדלה, גם הכנסת המגזר הציבורי גדלה.
הנתיב השלישי מבטא את העיקרון החשוב ביותר למדיניות רווחה לטווח ארוך: הדאגה המתמדת לאזרחי המדינה שיוכלו לצאת לעבודה ולהשתכר בכבוד. הנושא הזה משליך על תחומים רבים וכולל כלי מדיניות שונים: החל מאספקת תחבורה ציבורית יעילה (שתאפשר לצאת לעבודה בעלות נמוכה ובמהירות), דרך מערכת שלמה וטובה של מעונות יום לגיל הרך (לא רק כ"חניון" לפעוטות, אלא כמסגרת בטוחה וחינוכית התורמת להתפתחות הילד) ועד לשמירה על תמריצים נכונים ליציאה לעבודה.
השינויים האלה אינם פשוטים, אך הנתיבים השונים ברורים וארגז הכלים הרלוונטי ידוע. שינוי אמיתי דורש מדיניות כוללת ומתואמת בין משרדי הממשלה השונים לאורך זמן - וזה מצריך מנהיגות נחושה.