הבוחר הישראלי לא מצביע לכחלון
השמחה שלנו על הלקח המופלא של מקרה כחלון נסדקה השבוע
הפופולריות הגואה של שר התקשורת והרווחה, משה כחלון, היא אחת ההצלחות הכבירות של הפוליטיקה הישראלית בשנים האחרונות. מדובר במודל חיקוי פוליטי, שאם יאומץ הוא עשוי לשנות את פניה של מדינת של ישראל.
כחלון נהפך לפוליטיקאי מבוקש, לאחר שבתור שר תקשורת הוביל את משרדו לעריכת רפורמות חשובות לרווחת הצרכן. כחלון היטיב עם הצרכן, והצרכן השיב לו טובה תחת טובה בהפיכתו לפוליטיקאי מבוקש. בכך נוצר מודל ייחודי בישראל של WIN-WIN בין נבחרים ובוחרים: הנבחרים משרתים את טובת הבוחר - והבוחר מוקיר להם תודה על כך.
ככל הזכור לנו, המקרה של כחלון הוא הפעם הראשונה שבה פוליטיקאי נהפך לפוליטיקאי מוביל בזכות הצלחתו כשר. משמע, זאת הפעם הראשונה שבה העשייה של הפוליטיקאי, ולא רק הדיבורים שלו, מזכים אותו בנקודות בדעת הקהל. על רקע המחאה הציבורית והאכזבה הנמשכת של הציבור בישראל מהשירות שהוא מקבל מהממשלה שלו, זהו לקח חשוב מאין כמוהו. אם ישכיל הבוחר הישראלי לשפוט את הפוליטיקאים שלו לפי העשייה שלהם, ובכך יפעיל עליהם לחץ מתמשך לשפר את עשייתם, הרי שיכולת הביצוע והעשייה של ממשלת ישראל תשתפר פלאים. בכך, המחאה החברתית תיהפך להצלחה כבר בראשיתה.
רק שהשמחה שלנו על הלקח המופלא של מקרה כחלון נסדקה השבוע, לנוכח הבחירות לראשות מפלגת העבודה. ארבעה מועמדים התמודדו השבוע על ראשות המפלגה, בבחירות שזכו למעורבות גדולה של הציבור ולהשתתפות של עשרות אלפי מצביעים. אין ספק כי הבחירות לראשות העבודה היו מלאכת מחשבת של דמוקרטיה בפעולה, אבל הן לא היו שונות מכל מערכות הבחירות הדמוקרטיות שנערכו כאן ערב המחאה. משמע, לא עלה ממערכת הבחירות הזו כי הבוחר הישראלי הפנים את חשיבות מבחן העשייה על פני מבחן הדיבורים.
ארבעת המועמדים לראשות העבודה נבדלו זה מזה בשלל דברים - בין השאר, בהיסטוריית העשייה הציבורית שלהם. דווקא הפופולרית ביותר מבין הארבעה, ח"כ שלי יחימוביץ', נעדרת כל ניסיון של עשייה ציבורית. יחימוביץ' היא ללא ספק חברת כנסת מצטיינת, אבל היא מעולם לא מילאה תפקיד ביצועי - ויכולת העשייה שלה לכן היא עלומה.
לשניים מהמועמדים האחרים יש ניסיון ציבורי מגוון מאוד. עמרם מצנע היה אלוף מוערך בצה"ל, אבל כראש עיריית חיפה הוא סיים קדנציה שנויה במחלוקת מבחינת הישגיה. לאחר מכן הוא כיהן כממונה על מועצת ירוחם, בתקופת ההבראה של המועצה - ושם ביצע תפקיד מזהיר. לעומתו, ח"כ עמיר פרץ התחיל בתור יו"ר הסתדרות טוב למדי, שהצליח לשקם את ההסתדרות לאחר משבר חיים רמון, אבל המשיך בתור אחד הכישלונות הביצועיים הגדולים של ממשלת ישראל בשנים האחרונות - הוא כשל כשר הביטחון בתקופת מלחמת לבנון השנייה.
היחיד מבין ארבעת המועמדים שיש לו היסטוריית ביצועית נקייה מכישלונות (אם כי לא נקייה מחקירות משטרה) הוא חבר הכנסת יצחק (בוז'י) הרצוג. הרצוג כיהן במשך חמש שנים כשר הרווחה, ונחשב לשר מצוין שהחזיר את המשרד למרכז הפעילות הממשלתית.
תוצאות הסיבוב הראשון של הבחירות מלמדות כי דווקא המועמד שכיהן מספר השנים הארוכות ביותר בתפקידים ציבוריים (מצנע) וכן המועמד בעל פרופיל העשייה הציבורית המוצלח ביותר (הרצוג), כשלו. לסיבוב השני עלו חסרת הניסיון (יחימוביץ') ומי שנכשל את הכישלון הביצועי המהדהד ביותר (פרץ).
תוצאות הסיבוב הראשון גם מלמדות כי שאלת היסטוריית העשייה של המועמדים כמעט שלא העלתה או הורידה. במרכז מסע הבחירות עמדו על הפרק שאלות אידיאולוגיות לגבי אופיה הסוציאל-דמוקרטי של ישראל, וגם מידת הפעילות של חברי הכנסת מבחינת הצעות החוק שלהם. שאלת הניסיון הביצועי שלהם ואם הצליחו או כשלו בתפקידים ביצועיים - כמעט שלא הוזכרה.
אז אמנם ניסיון ביצועי אינו הסיבה היחידה להעדפת פוליטיקאי כזה על פני אחר; אידיאולוגיה וכריזמה הן סיבות לא פחות חשובות לבחירה במדינה דמוקרטית. האומה החשובה ביותר בעולם עשתה בדיוק כך לפני שנתיים: האמריקאים בחרו להם נשיא מוכשר ומעורר השראה - למרות שהוא נעדר כל ניסיון ביצועי. בדיעבד, לא בטוח שהבוחר האמריקאי אינו מצר על כך.
עם זאת, בישראל בוודאי שיש להצר על כך. 64 שנים שהבוחר הישראלי מצביע על סמך "תחושות בטן" - אידיאולוגיה, כריזמה, השתייכות מפלגתית היסטורית - ולא על סמך היכולות המוכחות של המועמדים. 64 שנים שכאלה הביאו בסופן לדרדור ניכר ביכולת העשייה והמשילות של ממשלות ישראל וכנסת ישראל. מי שמשלם את מחיר היעדר המשילות הוא הבוחר עצמו.
הבוחר הישראלי יצא בחודשים האחרונים לרחוב כדי למחות על כשלי האידיאולוגיה וכשלי הביצוע של ממשלת ישראל. עם זאת, מי שנושא באחריות לכשלים האלה הוא גם הבוחר עצמו - שאינו תובע מהפוליטיקאים שלו להשתפר. להשתפר באמת, במבחן הביצוע, ולא רק להשתפר בדרך שבה הם מתראיינים לטלוויזיה. כל זמן שהבוחר אינו בוחן את נבחריו לפי השירות הביצועי שהם מגישים לו - אין לו להלין אלא על עצמו על כך שהשירות שהוא מקבל מהם בסוף הדרך הוא ירוד בלבד.