כמה הוא רוצה?

מכירים את ההרגשה הזו, כשפוגשים באיש מקצוע, ואי אפשר לחשוב על כלום חוץ מהשאלה, "כמה הוא רוצה?" האינסטלטור. רופא השיניים. וכמובן, עורך הדין.

נכון שאתה יכול לשאול מיד את עורך הדין שלך, "כמה אתה רוצה?". אבל יש סיכוי שבשביל הדבר הקטן הזה שאתה צריך הפעם, הוא לא התכוון לדרוש תשלום. למה להכניס לו רעיונות מיותרים לראש?

אז אתה לא שואל כלום. אתה שותק וסובל.

הייתי צריך משהו מעורך דין, קבענו אצלו במשרד. מעלית-חללית העיפה אותי מחניון תת קרקעי, לקומה ה-20 ומשהו במגדל התל אביבי. נכנסתי ללובי ענק עם חלונות עד הרצפה. העיר נראתה משם מצוין. ריהוט מעץ דובדבן. כורסאות עם ריח של עור. נברשת ובה עשרות נורות, השתלשלה מהתקרה. מוזיקה קלאסית חרישית. פרס נובל ליוקר המחיה. חשבתי שהגעתי בטעות למלון "קינג דייויד" בירושלים.

"אתה יכול להיכנס", המזכירה שלו אמרה. נכנסתי לחדר שלו ולחצנו ידיים. התיישבתי מולו. ראיתי שיש לו שעון של אנשים חשובים. מכיס חולצתו בצבצה עט נובע שחורה עם כוכב לבן בקצה. אני יודע שהיא עולה המון כסף. מישהו צריך לממן את האביזרים האלה. אכלתי אותה.

"אהלן", הוא אמר לי, כמו לחבר ותיק. הוא מנסה לקנות אותי בנחמדות שלו, רגע לפני שהוא פושט מעלי את העור.

"מה שלומך?", עניתי. זה לא עניין אותי. התכוננתי לקבל חבטה בראש.

"תמיד טוב", הוא ענה.

ברור שתמיד טוב. משרד נהדר באמצע השמים. לקוח שיפרד מחבילת מזומנים. יכול להיות רע?

"תשתה איתי משהו?", הוא הצביע על מכונת אספרסו מעוצבת. האיש אהב את החיים הטובים. החיים הטובים אהבו אותו.

"לא תודה", עניתי. לא צריך את זה בתוך החשבון. המכונה הרעישה. הוא הכין לעצמו ספלון קטן.

"תזכיר לי, איפה אתה גר?", הוא שאל. עכשיו הוא מנסה לתמחר אותי. מלמלתי משהו. הוא לחץ על האינטרקום ואמר למזכירה,

"תביאי את התיק שלו בבקשה".

אלוהים, יש לי כבר תיק אצלו. העסק פה באמת הולך להיות יקר אש.
האיש הציץ בתיק.

"תראה, אני רוצה להסביר לך מה קורה פה." הוא מנסה למשוך זמן, חשבתי לעצמי. אקבל הסברים כשהמונה מתקתק במשך שעה. שמעתי על יקרנים שלוקחים 500$ לשעת עבודה. הסתכלתי על העניבה החדשה שלו ולא שמעתי כלום ממה שהוא הסביר. הוא שלף ניירת והגיש לי אותה.

"תחתום לי פה בבקשה".

חתמתי בלי לקרוא. התמלאתי בחרדה.

"תגיד, זה עניין פשוט או מסובך?", שאלתי משותק בגפיים התחתונות.

הוא לא ענה. ניסה לשעשע אותי בבדיחה תפלה. הקפדתי לא לצחוק כדי לשמור על מרחק בטחון. חסר לי להירדם בשמירה ולהתעורר עם ארנק ריק. ישבתי מול האיש החייכן, זועף ומתוח כמו קפיץ. "שייתן כבר את המחיר", חשבתי לעצמי. הפגישה עמדה להסתיים. עניין התשלום לא עלה. נשברתי.

"כמה אני חייב לך?", שאלתי אותו.

"כלום", הוא ענה וטפח לי על הכתף.

נשמתי לרווחה. אספתי את חפצי, התחלתי להתפנות מחדרו. אני והחשדנות הפרנואידית שלי מחמדנים. לא הגיוני שהוא אדיש למחאה החברתית. ברור שהוא מלא בבוז עמוק לבעלי ההון. כשעברתי את הדלת לכיוון היציאה שמעתי אותו לפתע שואג לעברי: "תגיד לי, אתה דואג לקבוע לנו עוד פגישה בשבוע הבא..?"

הכותב הוא עורך דין